שני האיומים האירניים כלפי ישראל – גרעין צבאי בטווח הארוך ואיום בטילים מדויקים מסוריה ולבנון בטווח הבינוני – הגיעו השבוע לצמתי החלטה חשובים וקריטיים. הנשיא טראמפ קיים עוד הבטחת בחירות מרכזית ונעץ מסמר נוסף במורשת קודמו, הנשיא אובמה. הודעתו על עזיבת הסכם הגרעין היא תוצאה צפויה לאחר המינויים של פומפאו ובולטון למזכיר המדינה וליועץ לביטחון לאומי, בהתאמה, שניהם מתנגדים חריפים להסכם הגרעין עם אירן. החשיפה המודיעינית הישראלית על מצבה המתקדם והרחב של תכנית הנשק הצבאית האירנית, לא "תוכנית ארכיון", אלא תוכנית הממתינה בימ"ח לעיתוי הפריצה לפצצה, נתנו רוח גב לנחישותו של הנשיא. ראש אמ"ן לשעבר וראש המכון למחקרי ביטחון לאומי בטור מיוחד.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
באותו זמן, המודיעין הישראלי ידע להצביע גם על הנחישות האירנית לשגר רקטות או טילים לעבר מדינת ישראל כמענה למה שנתפס בטהרן כתקיפות על כוחותיהם המתבססים בלבנון. התקיפה האירנית סוכלה במשך יומיים לפני שיצאה לפועל ולבסוף הלילה.
מדובר בתקיפה מוגבלת שניסתה מחד גיסא להרתיע את ישראל ולשקם הכבוד האירני, ומאידך גיסא לא להסלים או לחרוג מעימות המתמקד במטרות צבאיות. הלילה הוכח שלישראל עליונות מודיעינית וצבאית מרשימה וכן מערכת הגנה מטילים מהטובות בעולם – והיא מוכנה גם להנחית תגובה כואבת על קשת רחבה של מטרות אירניות בסוריה.
ישנו מתח מובנה בין היעדים האסטרטגיים של ישראל, אך ניתן ליישבו על פי הערכת אויב מושכלת של כוונותיו ויכולותיו, לצד הבנה מעמיקה של המנופים המדיניים והצבאיים שעומדים לרשותנו להשגת יעדים לפי חשיבותם וקדימותם. ארבעת היעדים האסטרטגיים של ישראל מול אירן הם: הרחקתה מנשק גרעיני ומיכולת פריצה להשגתו, מניעת מלחמה, בלימת שאיפות ההגמוניה של אירן במזרח התיכון ופעילותה הטרור שלה, ולבסוף, שינוי התנהגות המשטר ואולי אף החלפתו.
ביטול הסכם הגרעין: אסור לנוח על זרי הדפנה
הסכם הגרעין משנת 2015 הוא אכן הסכם בעייתי מאוד. יחד עם זאת, הוא כן הצליח להרחיק את אירן מהסף הגרעיני ועיגן אותה במרחק שנה מהשגת חומר לפצצה, זאת למשך העשור בו ההסכם בתוקף. בנוסף, ייתכן שההסכם מנע מלחמה לעצירת הגרעין האירני.
הבעייתיות בהסכם היא בהשלכותיו לטווח הארוך יותר. ההסכם הזה נתן לאירן לגיטימציה לתוכנית גרעינית בלתי מוגבלת, שתאפשר לה פריצה לפצצה בזמן קצר ביותר מרגע קבלת ההחלטה. בנוסף, ההסכם אינו נוגע כלל בנושא הטילים הבליסטיים, פעילות הטרור שלה באזור וההתבססות בסוריה.
הצהרת טראמפ והתייצבותה של ארה"ב לצד ישראל הפיחו תקוות רבות בירושלים ובוושינגטון. יש המקווים שחידוש הסנקציות יפעיל לחץ מסיבי על משטר האייתולות שיוביל לחתימה על הסכם חדש, טוב יותר. אחרים אף מקווים לחילופי משטר באירן.
ישראל, מבחינתה, לא יכולה לנוח על זרי הדפנה ולקוות שהתסריטים האופטימיים יתממשו. הדרג המדיני ומערכת הביטחון חייבים להיערך גם לתסריטים טובים פחות. אכן, ייתכן שהאירנים יבחרו בשלב ראשון שלא לצאת מהסכם הגרעין, מתוך תקווה שהאירופים, הרוסים והסינים לא ישתפו פעולה עם משטר הסנקציות של ארה"ב.
התקיפה המוצלחת לא פותרת את שאר האיומים
אך עלינו להתכונן גם לאופציה בה אירן מחזירה את הגלגל אחורה, למצב שלפני שנת 2013 – קרי, חזרה להעשרת אורניום ברמות המותרות לה גם באמנה לאי הפצת נשק גרעיני עליה היא חתומה וחידוש ביתר שאת של פעילות הצנטריפוגות. אם בטהרן יחליטו על מסלול זה, הרי שבתוך שנים בודדות הם עלולים להגיע ליכולות סף גרעיניות.
ישנה אופציה נוספת, קיצונית יותר, בה טהרן מחליטה לפרוץ עכשיו אל עבר הפצצה. בסיטואציה שכזו חשוב שנזכור – הדרך לעצור את תכנית הגרעין האירנית תהיה צבאית, וגם אם ישראל תקבל אור ירוק מהנשיא טראמפ, לא טייסים אמריקנים הם אלו שיפעלו נגד מתקני הגרעין – ישראל תיאלץ להיות זו שפועלת.
הנשיא טראמפ חש היטב ברחשי ליבו של הציבור האמריקני, ציבור שממש אינו תומך ביציאה למלחמה נוספת הרחק מהבית. טראמפ לא יטיל וטו על פעולה ישראלית, כמו שעשה קודמו, ברק אובמה. התקיפה הלילה על ההיערכות האירנית בסוריה, ככל שהייתה מוצלחת וסיכלה את האיום האירני מסוריה בטווח המיידי, איננה משחררת אותנו מההתמודדות בטווח הבינוני עם אתגר הטילים המדויקים מסוריה ולבנון ועם מהלך פריצה אירני בתחום הגרעיני בטווח הארוך. לפנינו אתגר כפול – מהמשמעותיים שעמדו בפנינו בעשורים האחרונים, וגם עם תמיכה אמריקנית ו"אור ירוק" מנשיא אוהד – עיקר המערכה תהיה על כתפינו.