"הגיע הזמן לשחרר": היה הייתה מדינה רגילה בה חיו אנשים, נשים וילדים. אבל כמו בכל מדינה, הייתה בה קבוצת אנשים רעים. אותם גברים היו אוזקים את נשותיהם בשלשלאות ומסתירים את המפתחות. כשהייתה אישה כזאת מבקשת להסיר את כבליה, היו מזמנים זקני הכפר את הבעל ומבקשים ממנו לשחרר את האישה. אלא שאותו הגבר, שמאוד רצה לשלוט באשתו, היה ממאן לבקשה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
זקני הכפר היו פונים לאישה ושואלים: "מה תתני לגבר שלך בתמורה לשחרור?" וכך נאלצה האישה לשלם את כל הונה כדי לקבל את חירותה. ככל שהתפשטה השמועה, היו מעלים הגברים הבריונים את מחיר שחרור האישה, וכך נשים רבות נשארו כבולות, כי לא היה להן איך לשלם בתמורה לחירותן.
ואז היו יושבים זקני המדינה וחושבים כיצד לטפל באותם גברים אלימים. לפתע היה קם אחד מזקני הכפר ומציע לפתוח בתי סוהר. ככל שהתרבו הגברים הסרבנים, פתחו עוד ועוד בתי סוהר במטרה שהללו יתרצו ויתנו חופש לנשותיהם. והמפתחות נשארו אי שם, רחוקים מעין כל.
דרך חיים פרימיטיבית שהתאימה אולי בעבר
כן, בדיוק כמו בחלום, אף אחד לא חשב שכל מה שנדרש הוא לקחת את המפתחות המונחים אי שם ולחלץ את האישה מייסוריה. הסיפור האחרון על ירון אטיאס ממחיש היטב את האבסורד הגדול - אנחנו ממשיכים לקוות שכדור לכאב ראש ירפא את המחלה הקשה.
הסיפור של הסרבן אטיאס עלה לכותרות, אבל עוד מאות ואלפי סיפורים כאלה קיימים בבתי הדין, שם נמשכת ההתעללות המבזה בנשים מסורבות גט, ונמשכת שליטת הבעל האלים, שברצותו ישחרר וברצותו יתיר.
בדיוק כך אנחנו מתרגלים לתופעה שמבחינתנו הפכה להיות כמו חלק מטבע הבריאה, ואף אחד לא רוצה, חושב או מעוניין לשנות את הדרך שלוקחת את זכות הבחירה הבסיסית שלנו, הנשים, להיות חופשיות. השאלה היא למה אנשי החירות, הדמוקרטיה, מהעולם הגלובלי החדש, מתנהלים בצורה כל כך עתיקה ופוגענית? מדוע אף אחד לא עוצר את המפגע הזה ובשם הדת חורץ גורלות לנשים כה רבות?
בואו נפסיק את זה!
והרי רק לאחרונה התקבלה החלטה לגבי הורות שוויונית. איך פתאום הפכנו להיות באזור שוויוני, אם אף אחד לא בוחן אותנו כשוות בתהליך הנישואים והגירושים? בכנות, כשראיתי את החתונה של מייגן מרקל, התרגשתי איך היא הצליחה להכניס לארגון סגור ומקובע כמו ארמון המלוכה הבריטי שינויים בדפוסי עולם היסטוריים. ואולי זה לא רק החלק שלה, אלא של בעלה הנסיך, שמבין ורוצה לחיות בעידן החדש והאמיתי. ורק אנחנו ממשיכים לחיות בתוך כבלי העבר המיושן והעתיק של הגבר השולט והאישה המתחננת לחירותה.
כולם מבינים שהדרך של בתי הדין הרבניים לא מתאימה לזמננו. זאת דרך חיים פרימיטיבית שהתאימה אולי בעבר, כשלגבר היתה שליטה רחבה על ביתו. כשהוא היה יוצא לעבוד בשדות, בעת שאשתו הייתה באוהל מגדלת את הילדים ודואגת לניקיון ולארוחות בבית, ותו לא. אבל היום, בעולם המודרני, אין סיבה שנמשיך את ההתנהלות השתלטנית והפרימיטיבית הזאת. אנחנו חיים במסגרות אישיות מתקדמות וחופשיות, וגם על בתי הדין הרבניים להבין זאת ולנהוג בהתאם.
הכותבת: שרי דיסקינד, פעילה שנלחמת בנושא סרבנות הגט ולמען זכויות נשים.