כשאנחנו בוחנים את הקרב על פסקת ההתגברות, עולה השאלה האם יש כאן איזשהו מבוא לבחירות. אם נתניהו היה מחליט ללכת לבחירות, לא היינו רואים אותו מתקוטט עם בנט, אלא הולך על הראש של כחלון, שהוא לכאורה המתנגד העיקרי למה שמכונה, אולי בטעות, "הצרת צעדיו של העליון".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
ואם הוא היה רוצה להעלות את גובה הלהבות, הדבר האחרון שהוא צריך לעשות מבחינה פוליטית, זה להיפגש עם נשיאת העליון. להפך, הוא היה צריך ליצור מולה איזשהו נתק.
לכן ההנחה היא שנתניהו כן רוצה פשרה. וברגע שמבינים את זה, מדובר כבר כמעט במתמטיקה פשוטה; הבית היהודי אומר ש-61 חברי כנסת דרושים כדי להתגבר על פסיקת העליון לפסול חוק. מבית המשפט העליון נשמעות זמירות על 70 חברי כנסת.
ההנחה הסבירה והפשוטה, ולא צריך להיות בשביל זה גאון פוליטי, היא שהם יפגשו איפשהו באמצע. אולי 65, אולי 66, אולי הקואליציה פלוס אחד.
לאור זאת, צריך להגיד את הדבר הבא: להשיג רוב של 61 זה גם לא דבר של מה בכך. זה דבר מאוד קשה, קואליצית ימין כמו זאת מגיעה פחות או יותר פעם בדור, ואפילו לה היה מאוד קשה להשיג את הרוב הזה, קל וחומר 65 חברי כנסת.
לכן ההנחה היא שאם ימצא פתרון, הוא יהיה פחות או יותר באזור הזה. יכול להיות שהדבר יוביל באופן אבסורדי לכך שבית המשפט העליון ירגיש חופשי לפסול יותר חוקים של הכנסת, ויגיד להם "הכדור בידייכם".