גדול המזרחנים של דורנו, פרופסור ברנרד לואיס אמר לפני שנים: "בקצה הדרך, טורקיה תהיה המעצמה האסלמית, אירן תחזור לשפיות חילונית". והיום נראה שארדואן מתקרב למימוש התחזית, באירן זה עדיין לא קורה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
ארדואן מאסלם מחדש את המשטר החילוני, קובר את מורשת אבי האומה אטאטורק, והאיבה למערב היא כמובן חלק מן המאמץ. את המשטמה לישראל, פיתח ארדואן בהדרגה דווקא אחרי ביקורו בירושלים, כשהיה ראש ממשלה.
מסעו לכיבוש ההגמוניה, במדינות שהיו בעבר חלק מהאימפריה העות'מאנית, נתקל בהתנגדות נמרצת של כל מדינות ערב. על כן הוא מבקש להישען על האחים המוסלמים ובתוכם חמאס.
ארדואן קרא לבחירות בזק בחודש הבא, וכשנדמה היה כי שותפו לשעבר ויריבו בהווה, הנשיא לשעבר עבדוללה גול, עומד להתמודד מולו, שלח ארדואן לחצר ביתו של גול מסוק עם גנרלים מצוות יועציו כדי לאיים על האיש. גול פרש מהמירוץ.
מפלגתו של ארדואן צפויה לנצח שוב והוא ימשיך בקו הנוכחי. אבל ארדואן איננו טורקיה. ישנה התנגדות חזקה גם לאידיאולוגיה שלו וגם לסוג שלטון היחיד שכונן. כל זה בתוך סוג של מצוקה כלכלית, ומחסור חמור בידידים.
לכן ארדואן מגדף את ישראל אבל נזהר לא לנתק יחסים. אוניות טורקיות פורקות את מטענן המיועד למפרץ הפרסי, בנמל חיפה, וקשרי הסחר מוסיפים להתפתח.
אז מה צריך לעשות? מוטב יהיה לנו לשמור על הבחנה ברורה בין תגובות על השתלחויותיו של ארדואן, לבין מהלכים מיותרים מול טורקיה. מוטב להתרחק מהצהרות עיוולת שבאו ממישהו במשרד החוץ שלנו, להכיר בעצמאות הכורדים בצפון סוריה, כשהם עצמם אינם דורשים זאת.
מוטב לדון באסונו של העם הארמני, במנותק מתגובות על ארדואן. האיש הזה כאויב זה דבר אחד, טורקיה כאויבת, זה דבר אחר לגמרי.