כמעט שנה הצליח נשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן להתאפק. ב-11 החודשים שחלפו מאז נחתם הסכם הפיוס והנורמליזציה עם ישראל הוא עמד בהתחייבות שלקח על עצמו שלא לפגוע ולהעליב את המדינה היהודית כפי שנהג לא פעם, עוד לפני תקרית המרמרה שבה הרגו חיילי צה"ל 10 טורקים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אבל אל תתבלבלו: במהלך התקופה הזו ארדואן לא הפך למהטמה גנדי ולא חסיד אומות העולם. את הדימויים המשתלחים שכל כך היטיב להסית בהם נגד ישראל בתקופות קודמות שבהן פנה לאמון העם, לפני בחירות, הפנה כלפי מדינות אירופה, שאותן האשים ב"התנהגות נאצית", עד כדי כך שהקנצלרית אנגלה מרקל קראה לו מעל דוכן הבונדסטאג בברלין לחדול מלהשוות את ממשלת גרמניה של היום לנאצים של אז.
בירושלים התבוננו מרחוק בהתכתשויות המילוליות האלה ובתחושת סיפוק ציינו שבעקבות ההסכם שנחתם "אותנו הוא מאתרג". כך אכן היה, עד שאמש קפץ לו הארדואן.
כדי לנסות ולהבין מה קרה יש להתבונן במקום שבו נאמרו הדברים - ה"לוקיישן": כנס אל-קודס שאירח ארדואן באיסטנבול. הנשיא ששואף להיות סולטן עמד שם מול אנשי דת מוסלמים מהעולם כולו בכנס שעניינו 50 שנה לשליטה הישראלית בירושלים המזרחית ובכלל זה בחראם אה-שריף בפי המוסלמים, הר הבית בפי היהודים.
"לא ניתן לפגוע בסטטוס קוו", הטיף ארדואן בנקודה שיש עליה קונצנזוס בינלאומי. משם החל להיסחף לחוק המואזין, שבאדיבות ממשלת ישראל וכנסת ישראל אכן מהווה בעיני רבים דוגמה להפרת הסטטוס קוו ולחוקים הנפרדים שמחוקקת הכנסת הזו ליהודים שחיים בשטחים שעדיין שנויים במחלוקת, קרא למוסלמים לעלות לרגל כדי "לשמור" על אל-קודס, היא ירושלים, הוסיף עוד כמה מרכיבים וקינח באישום שהוא לא חדש ולא מופרך ש"ישראל הורגת ילדים".
סביר שארדואן, שמנסה לבסס עצמו כמורה דרך רוחני ולא רק מנהיג מדיני, כפי שהיו הסולטנים בימי האיפריה, השתמש בכלי המיטבי שעומדים לרשותו בתחום הזה - הרטוריקה של הרגש.
לראשונה: גורם ישראלי מתייחס לטיהור הבוטה והאכזרי שמבצע ארדואן בטורקיה מאז ניסיון ההפיכה שכשל
בירושלים התלבטו איך להגיב ותוך זמן קצר הוציא דובר משרד החוץ הודעה שקוראת ל"מי שמפר באופן שיטתי את זכויות האדם בארצו שלא להטיף מוסר לדמוקרטיה האמיתית היחידה במרחב".
זו הפעם הראשונה שגורם רשמי בישראל מתייחס לטיהור הבוטה והאכזרי שמבצע ארדואן בטורקיה מאז ניסיון ההפיכה שכשל בשנה שעברה. על כך נאמר - מוטב מאוחר מאשר מעולם לא. נזכיר כאן שבתי הסוהר בטורקיה פונו מאסירים פליליים כדי לפנות מקום לעשרות אלפים שנעצרו בחשדות פוליטיים; עשרות אלפים פוטרו ממקומות עבודתם, דרכוניהם של אחרים בוטלו ונאסר עליהם לצאת מטורקיה.
מאות עיתונאים עצורים חודשים ארוכים ללא משפט, מאות דיפלומטים ושליחים טורקיים בעולם ביקשו מקלט מדיני במקומות שבהם הם משרתים; דיפלומטים בכירים מעריכים שהתגובה החריפה של משרד החוץ בירושלים תסיים את המשבר. זה תלוי כמובן בפוליטיקאים הישראלים, אם יצליחו להימנע מלהתפלש גם בשלולית הזו.
מרבית עיתוני טורקיה לא מזכירים היום את העניין כלל בעמודים הראשונים. בעיתון "יני-שפק", המזוהה עם הפלגים המוסלמיים הקיצוניים יותר ממפלגת השלטון, אומרת הכותרת הראשית: "הושתקה קריאת המואזין בירושלים". מתחת מופיעה תמונת גופתה של פטימה אפיפה בת ה-16 מוטלת בשער שכם, לאחר שניסתה לדקור חיילים ו"נוטרלה ב-20 כדורים שנורו מנשק אוטומטי", מדגיש הכיתוב. בישראל אף אחד לא יודע את שמה.