צילומי הווידאו שמגיעים מלונדון קשים לצפייה: לא פשוט לחזות בצעירים הבריטים שרועים על הרצפה במתחם הבילויים בשוק האוכל של בורו, מנסים להסתתר מאימת הטרוריסטים הדוקרים. מטריד לראות את טורי הבריטים צועדים בלב הבירה עם הידיים למעלה - אות לצלפי המשטרה שידם אינה במעל. הם בצד של הטובים.
מתסכל לראות יחידות שוטרים, מדוגמים מכף רגל ועד ראש במיטב ציוד הלוחמה בטרור, פוסעות בתוך תוכם של אתרים מוכרים כל כך בלב בירת בריטניה כאילו היו שדה קרב במזרח התיכון. מכמיר לב לקרוא את הדיווחים על ההרוגים והפצועים. אלא שהמראות האלה אינם זרים ללונדון, לא למנצ'סטר, גם לא לפאריס לבריסל ולברלין.
התגובות ברשתות החברתיות מעצימות מאוד את התחושות האלה, התקשורת הממוסדת מהדהדת אותן בקול והפוליטיקאים שמופקדים על ביטחון הציבור מתחרים בהצהרות שאמורות לתת תחושת ביטחון אבל מלכתחילה נועדו לצבור לייקים.
בלהט הוויכוח נדמה ש"טרור האסלאם הקיצוני", אותו ביטוי שפוליטיקאים רבים מירושלים ועד וושינגטון מאמינים שאם רק יגידו אותו שוב ושוב וישכנעו אחרים לחזור אחריהם תיפטר הבעיה, מציב את אירופה בפני מצב שכמותו מעולם לא חוותה.
מכיוון שכך, מעניינת התמונה העולה מעיון במאגר הנתונים של מרכז המידע הגלובלי לטרור, מאגר שמפעילה אוניברסיטת מרילנד בארצות הברית בסיוע המשרד לביטחון המולדת. חיפוש במאגר מראה שמספר פיגועי הטרור שחוותה מערב אירופה בשנות ה-70, ה-80 וה-90 של המאה ה-20 היה גבוה בהרבה ממה שאירופה חווה בשנים האחרונות. גם מספר הקורבנות שגבה הטרור אז היה גבוה יותר.
אי לכך נדמה שפרופורציות הוא שם המשחק. אותן פרופורציות שכולנו נוטים לאבד נוכח זרימת המידע הבלתי פוסקת, שלא לומר היסטרית, בעידן הודעות המיידיות. הטרור תמיד היה ולמרות הבטחות הפוליטיקאים וה"סיבוב" שחלקם מנסה לעשות על גב הפחדים המוצדקים שלנו - הטרור יישאר. מיד פעם יפשוט צורה אבל ילבש מיד צורה אחרת.
זוהי מלחמה מתמשכת בין הטוב לרע שחווה האדם משחר ימי האנושות. הטרור משול למחלה זיהומית. כפי שחיידקים מפתחים מנגנונים שיסייעו להם להתגבר על האנטיביוטיקה, כך ימשיך הטרור להתגבר על הלוחמים בו וימצא את נקודת התורפה דרכה יוכל להתפרץ ולפגוע. כפי שהרופאים מנסים להכריע את המחלה מבלי לגרום נזק לגוף כולו, כך על שוחרי החופש להלחם בטרור מבלי להתפשר על ערכים אנושיים. כל מי שמבטיח אחרת פשוט זורה חול בעיניים.