מי באמת אחראי על החוץ והביטחון?
הרוטציה החדשה שיזם נתניהו בין שרי הליכוד בקבינט ממחישה את המשך משחקי התיקים והיוקרה, שמגיעה לשיאים חדשים. כזה דבר עוד לא היה: משרד החוץ והביטחון פוצלו בין 7-8 שרים, שחושבים שאפשר לרכוש את 'תדמית הביטחוניסט'. ולמה נתניהו כל כך מפחד מאלקין?
למרות שהממשלה כבר הושבעה והשתנתה לאחר שארדן הצטרף, משחקי התיקים והתארים בקואליציה ובעיקר בליכוד נמשכים. הדברים הגיעו לשיא חסר תקדים ביום חמישי כאשר נתניהו החליט על רוטציה, אבל לא עם ציפי לבני - אלא בין נאמנו יובל שטייניץ לבין זאב אלקין.
ראש הממשלה קבע שד"ר שטייניץ ואלקין יתחלפו ביניהם בתפקידים בקבינט כל חצי שנה - אחד יהיה משקיף והשני מבקר, ולאחר חצי שנה משנים תפקיד. שטייניץ עוסק בנושאי ביטחון לאומי כבר 20 שנה ונאמן באופן מוחלט לנתניהו כבר 20 שנה, ומתברר כי זהו שכרו.
עולה השאלה מדוע נתניהו מפחד כל כך מאלקין, שזעם על לקיחת המשרד לעניינים אסטרטגיים ואיים להצביע נגד הקואליציה? נאמר שראש הממשלה היה אומר לאלקין לא - הוא היה מפיל את שלטון הליכוד? ונניח שכן - האם אלקין היה זוכה לחזור לכנסת דרך הפריימריז אחרי מהלך כזה?
מהסתכלות על הממשלה הנוכחית, ניתן לראות שעוד לא היה כדבר הזה: לקחו תפקיד של שר ביטחון ושר חוץ וחילקו אותו בין שבעה או שמונה שרים. שר התחבורה כץ הוא גם שר המודיעין, השר לביטחון פנים ארדן הוא גם שר האסטרטגיה, הנושא האירני נמצא עד הקיץ אצל שר אחד ואחר כך אצל שר אחר, שר הפנים שלום עוסק במו"מ עם פלסטינים וארה"ב, שר אחר (שטייניץ) קיבל אנרגיה אטומית ושר אחר (אלקין) קיבל את נתי"ב - לשכת הקשר עם יהודי ברית המועצות. ולא הזכרנו את יעלון שהוא שר הביטחון וחוטובלי שמונתה לסגנית שר החוץ.
השרים כנראה חושבים שביטחון זה כמו ז'קט או חולצה שאפשר לרכוש, אבל דימוי ביטחוני בא עם הביוגרפיה ולא על ידי תואר חלול. בסופו של דבר, השרים חילקו ביניהם את השלל ופרמו את נתניהו כמו כדור צמר.