מאות אלפי הדרוזים שחיים באזור הר הדרוזים בסוריה נמצאים תחת איום של ארגוני המורדים שלוחמים בכוחות אסד ובראשם דאע"ש וג'הבת א-נוסרה. מנהיגי העדה בישראל פנו לראשי מערכת הביטחון ולהנהגה המדינית בבקשה שלא להפקיר אותם לגורלם ולהגיש להם סיוע. אהוד יערי ורוני דניאל מנתחים את ההתפתחויות האחרונות ודנים בדילמה הישראלית.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אהוד יערי מסביר כי דאגת הדרוזים בישראל לגורל בני עדתם בסוריה - מובנת. התגייסותם לדרבן סיוע לאחיהם - מוצדקת. אבל ניתוח רציני של המצב בזירה מוביל למסקנה שלפיה בטווח המיידי לא נשקפת סכנה אמיתית לחצי מיליון הדרוזים בג'בל אל-ערב (הר הדרוזים) שבדרום סוריה.
שלוש סיבות מובילות למסקנה זו: הראשונה, הדרוזים מסוגלים להעמיד עשרות אלפי לוחמים להגנת מחוז סווידא והם פועלים במרץ להיערך למגננה יעילה. יש להם פרוזדור לירדן שבו עובר סיוע, ומועצה צבאית בראשות קולונל מרואן חמד שהולכת ותופסת פיקוד. הם ישיגו ציוד צבאי, בין היתר ממחנות דיוויזיה 15 שלרשותה פחות ממחצית מצבת כוח האדם שלה. אסד למעשה ויתר על הר הדרוזים בלית ברירה, והיה רוצה שהדרוזים הם שיחסמו את דרכם של המורדים לדמשק. גם הדרוזים הרבים, התומכים זה עשרות שנים במשטר משפחת אסד, כבר מבינים שאל להם לצפות לעזרת ממה שנשאר מהצבא הסורי.
הסיבה השנייה היא שאין איום רציני של דאע"ש בשלב זה על הר הדרוזים. הארגון מגלה נוכחות מצומקת מצפון מזרח להר הדרוזים לאחר שלוחמי דאע"ש נהדפו בקלות כשניסו לחדור לכפר הדרוזי חקף. אין לדאע"ש סיבה טובה להקצות כוח גדול לתקיפת הר הדרוזים והם יודעים שצפויה להם שם התנגדות עיקשת.
שלישית, מפקדי המורדים בדרום מעוניינים ברובם להחריג את הר הדרוזים מן הלחימה ולהתמקד בשבירת מעוזיו האחרונים של אסד בדרום. שום יתרון לא יצמח להם מהתכתשות עם הדרוזים שתצית מחדש את המשטמה הישנה בין בני החוראן ובני ההר. הם רוצים לכתר את דרעא שעל גבול ירדן באמצעות ניגוח חירבת ע'זאלה ולעבור ולתקוף את מפקדת דיוויזיה 9 בסנמיין כדי להגיע לעיבוריה הדרומיים של הבירה. בשל כל אלה יש סיכוי טוב להסכם אי-התקפה בין המורדים בדרום לבין ההנהגה הדרוזית. גורמים רבים פועלים בכיוון זה וזהו גם המצב הרצוי לישראל.
הקשר העמוק בין ישראל והעדה הדרוזית
רוני דניאל מדגיש כי המרחב של ג'בל דרוז מאוים עכשיו ממזרח על ידי דאע"ש שמשתלט על עוד ועוד שטחים, בין השאר גם ממערב - שם השטח הוא בשליטת ג'הבת א-נוסרה. אסד האב ובנו הקפידו מאוד לאורך השנים שלא לחמש את הדרוזים וגם לא לאפשר להם להתחמש. צבא סוריה ישב באזור, בעיקר בעיר הבירה סוודא. עד לפני שבוע ימים עוד שהו טנקים סורים בעיר הזאת ונתנו מידה של ביטחון לתושבים שיש על מי לסמוך שיגן עליהם.
ישראל כלואה בין שתי תובנות. האחת שהפכה להיות מדיניות; לעשות כל מאמץ ולא להיכנס לקלחת הסורית למאבקים הבין עדתיים שם, למאבקים שבין הסונים והשיעים ולהישאר מחוץ למשחק הזה. על פי פרסומים זרים ישראל תקפה משלוחי נשק שיצאו מסוריה בדרכם לחיזבאללה בלבנון, אבל זה היה מהלך שנועד לצמצם איום ישיר על ישראל מבלי לנסות ולהשפיע על המאבק בתוך סוריה.
מנגד, הקשר שבין העדה הדרוזית לישראל הוא קשר עמוק ורב רבדי, שעובר דרך יחידות צה"ל שבהן משרתים בני העדה. נוכח מה שנראה כאיום על הריכוז הדרוזי הגדול על אחיהם, פנו ראשי העדה בשבועות האחרונים לכל גורם בישראל לרבות לשכת רה"מ וצהל בדרישה להבטיח הגנה ולמנוע טבח בדרוזים שבהר הדרוזים או בכפרים הסמוכים לרמת הגולן.
ישראל עוד תפגוש את דאע"ש בגבול
הדרוזים בג'בל דרוז נכונים להילחם על חייהם, אך הם מתקשים לעשות זאת בהיעדר אמצעי לחימה. הפתרון שהם מעלים בדיונים שהתקיימו בנושא הוא לקבל משלוחי נשק במהירות כדי לאפשר להם להדוף התקפות של דאע"ש שכבר החלו אם כי לא בהיקפים נרחבים.
מתישהו על ציר הזמן נפגוש דאע"ש שמנסה בכל זאת לפגוע בישראל מגבולה הצפוני. זהו אומנם אינו איום ממשי או רציני, אבל זה בכל זאת יכול להיות עוד מרחב מטריד ולכן יש היגיון בנכונות הישראלית לשמור על המרחב הדרוזי גם כי התחליף - דאע"ש, פחות נוח, וגם כי העדה הדרוזית בישראל דורשת זאת ולראייתם בצדק.