"עברנו ממרחב ההכחשה למרחב ההשמצה"
ביום בו הותר לפרסום דבר התקיפה של ישראל בכור הסורי - הותר גם הרסן על מאבק הקרדיטים בין הפוליטיקאים, מערכת הביטחון, וקהיליית המודיעין. אמנון אברמוביץ' מסביר למה הוויכוח מיותר והאם יש מה להשוות למחדל של מלחמת יום כיפור? פרשנות
לאורך השנים כולם מתנהגים כך שאם חלילה יהיה נשק גרעיני למדינה כלשהי - שזה דבר רע מאוד, רע ביותר - אנחנו חיים על קו הקץ וצריכים לסגור את הפרויקט תוך 48 שעות ולעזוב את המדינה. זו גישה מסוכנת, אולי אפילו לא חינוכית, וגם לא נכונה. אסור לתת לאזרחים את ההרגשה שאנחנו חיים פה על זמן שאול.
הרי מה היה פה? הפוליטיקאים עברו ממרחב ההכשה למרחב ההשמצה, שזה דבר נחות וירוד. לגבי ארגוני המודיעין - ההיסטוריה של ארגוני המודיעין, הייתה תמיד של קטטות ולא במקרה יש ביטוי שנקרא "מגנה כרטה" שמנסים לעשות בין ארגוני המודיעין.
משאול אביגור ב-1957, דרך רפאל ורדי בשנות ה-90, ועד אחרי מבצע צוק איתן לפני כ-4 שנים. אפילו אנשים תרבותיים ועדינים כמו בני גנץ, ויורם כהן הגיעו לכדי וויכוח.
אז מה היה כאן? ב-2002 הוקם המבנה, ב-2004 הכור. אמ"ן, לצערנו, גילה אותו באיחור רק ב-2007 - אבל מגלה. המוסד מן הצד השני מבצע את מבצע צנתור המחשב, מבצע מוצלח ביותר, אבל הוא משתהה ולא הולך לבדוק את התוצאות, זה מונח בצד. כלומר כל אחד מהם, חדל מחדל אבל כל אחד מהם גם הצליח.
כאשר משווים את זה למחדל יום כיפור, צריך לשים את הדברים במקומם. ביום כיפור היו 2700 הרוגים, 6000 פצועים, 490 נעדרים ושבויים, ושר הביטחון אומר - הולך לנו הבית השלישי. אז עם כל הכבוד לקטטות, הן היו, הן יהיו, וטבע האדם לא משתנה - לא של הפוליטיקאים, ולא של אנשי הצבא. אז נדמה לי שבתוך כל זה צריך לראות את הדברים.