עד מדינה: מיגור פשיעה או עידודה?

אני רוצה להתייחס לדברים שאמר המפכ"ל רוני אלשיך: קודם כל ברור, אי אפשר להילחם לא בפשיעה המאורגנת ולא בשחיתות הציבורית בלי עדי מדינה. אבל צריך גם לזכור, בשונה ממה שאומר המפכ"ל - פעם הייתה פרקטיקה בעיקר של ארגוני פשיעה, הם היו מבצעים מעשי רצח, מסתירים את הגופה של הקורבן, ואחר כך, אם ביום מן הימים היו נתפסים, היו אומרים – תראו אנחנו בתמורה לתנאים מקלים, נגלה היכן קבור פלוני או אלמוני.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

בפרקליטות עשו ישיבה, פרקליטת המדינה הייתה אז עדנה ארבל, שאמרה – לא ניתן לעבריינים לעשות להם תכנית מגירה שתחלץ אותם מהכל, אנחנו יותר לא סוחרים בגופות.

מה יש לנו כאן? יש שורה של עובדי ציבור, או נבחרי ציבור, שמכינים תכנית מגירה: הם מקליטים, כמו במקרה שולה זקן בעניין אולמרט ודרור גלזר בעניין ביטן. ניר חפץ, אני מבין, מביא גם הוא אי אלו הקלטות ומסמכים. העבריינים יודעים שביום מן הימים החבל יכול להתהדק על הצוואר שלהם, הם תמיד יכולים להזכר שיש להם הקלטה.

במובן הזה, הגיוס של עדי מדינה, לא רק שלא ממגר את הפשיעה, במובן הזה אולי אפילו מעודד את הפשיעה. ניר חפץ חשוד בכך שהוא סייע למתן שוחד, באיזה מובן? אם הטענה היא שראש הממשלה קיבל שוחד, והשוחד בתיק 4000 הוא עיתונות מגויסת וקנויה, אז מי שהיה השותף שלו לעבירה, וסייע לו לקבל את השוחד הוא ניר חופץ.