מערכת המשפט אמרה את דברה במשפט אזריה ואני מעריך שלא תוכל לומר אחרת גם בערכאותיה הגבוהות יותר. החוק הישראלי הקיים אינו מתיר לאדם כלשהו, במדים או בלעדיהם, לבצע הוצאה להורג בלא משפט ומי שביצע עבירה כזו אינו יכול להימלט מעונש משמעותי.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אלאור אזריה זכה מלכתחילה בהקלה גדולה כשהואשם בעבירה קלה יותר מזו שביצע בפועל, והתביעה הצבאית העניקה לו הקלה גדולה נוספת כשביקשה תחום עונש קטן בהרבה מזה האפשרי והמקובל במקרים של הריגה מכוונת. הקלות אלה מיצו עד תום את כל השיקולים האישיים והציבוריים הרלבנטיים למקרה זה.
העובדה שבית הדין הצבאי עשה צעד נוסף לטובתו של אזריה והקל בעונשו גם מתחת לתחום זה מדאיגה, אך אילו היה עושה צעד נוסף ופוטר את אזריה מעונש מאסר כלשהו היה מסמן בכך את סופו של שלטון החוק ותחילתו של שלטון הרחוב. אם חפצת חיים היא, אין למערכת המשפט של ישראל מקום ללכת אליו מהנקודה הנוכחית אלא לחומרה ולכן הייתי ממליץ לאזריה ולמעטים הרוצים בטובתו האישית להניח למערכת זו ולפנות לנתיבים שקטים של חמלה מוסדית שנועדו למטרה זו.
הגיעה העת לומר אמת פשוטה: הצועקים גם היום בגנות עונשו של אזריה אינם מוחים על העונש אלא על החוק עצמו. הם תומכים בחיסולם של מחבלים, בין במשפט ובין בלעדיו. אני מניח לצערי שמספרם של התומכים בעמדה זו גדול ממספרם של המתנגדים לה, ועל כן ראוי שיניחו לבתי הדין הממונים על יישומו של החוק וילכו לבית המחוקקים הממונה על תוכנו.
חוק שיתיר חיסולם של מחבלים יפטור את שופטי ישראל מהחובה לשלוח למאסר גיבורי חייל מהוללים היורים בראשו של מחבל מנוטרל, אך הוא יוציא את ישראל סופית ממשפחת המדינות הנאורות ויבטיח את מקומם של שליחי העם על ספסל הנאשמים בבית הדין הפלילי הבינלאומי. ככל שאני מצר על אפשרות זו אני מברך על כנותה וניקיונה הפוליטי. אם אזריה עשה את רצונו של העם, ישלם העם וישלמו מנהיגיו את מחירו של רצון זה.
מדינת ישראל השכילה בשנותיה הראשונות להתחמק מאמת פשוטה זו וממחירה הכבד, משום שגם עמה וגם מנהיגיה ידעו את סוד השתיקה והקריצה. כשמוצו כל אמצעי ההסתרה והחיפוי ונודעה בעולם חרפת כפר קאסם, ידעו מנהיגיה המדינה לחולל הצגת שיפוט מרהיבה והעם ידע לשתוק. כך, זמן קצר לאחר שפורסמו פסקאותיו הצבעוניות ("דגל שחור מתנופף") של פסק הדין החמור שנכנס לספרי המשפט והמוסר בעולם כולו, שוחררו הרוצחים בשקט לביתם ואף זכו לפרסי הוקרה ממלכתיים.
כך יכולנו להראות אור לגויים ולהסתתר במציאות חיינו המדממת. מדינת ישראל הנוכחית אינה פיקחית כשהייתה, ולכן תיאלץ להחליט. אלאור אזריה אינו הסיפור וגם שופטיו אינם הסיפור. הסיפור הוא סיפור אמיתי על אור וחושך ואין מה שביניהם.
הכותב הוא מרצה וחוקר בבית ספר רדזינר למשפטים בבינתחומי הרצליה ומומחה למשפט פלילי.