הסכסוך עם טורקיה: זמן להחליט
ישראל דורשת מטורקיה את גירוש נציגי חמאס משטחה כתנאי לנורמליזציה ביחסים בין שתי המדינות. תזכורת קצרה למדינות הקודמות שהעניקו מקלט למנהיגי ארגון הטרור מעלה תהיות. אהוד יערי מסביר את מערכת השיקולים בפיוס מול טורקיה
תזכורת קצרה: מנהיג חמאס חאלד משעל ישב זמן רב בעמאן, בירת ירדן, וישראל לא חוללה משבר ביחסיה עם הממלכה האשמית. סגנו של משעל, מוסא אבו מרזוק, ישב שנתיים בקהיר וישראל לא הקימה על כך קול צעקה. בקטאר ישבו בכירי חמאס במשך שנים, והדבר לא הפריע לישראל להחזיק שם נציגות דיפלומטית.
מדוע, אם כך, להתנות את הנורמליזציה ביחסים עם טורקיה בגירושם המיידי של קומץ פעילי חמאס הפועלים שם?
בשלב זה, ההתעקשות הישראלית בסוגיה הזו, היא המונעת את חילופי השגרירים, ההתקדמות לקראת עסקאות להספקת גז ממאגר "לוויתן" לטורקיה ולשיתופי פעולה אפשריים אחרים. התעקשות זו אינה במקומה גם אם היא מובנת לכולנו.
צריך להמשיך ללחוץ על הטורקים בעניין חמאס, אבל אסור לנו להניח לבעיה זו לשבש את הליך הפיוס. אין לאיש אשליה מיהו ארדואן ומה דעתו עלינו. אבל ארדואן אינו חזות הכל והוא עצמו אומר לשרי ממשלתו להתעלם מן הרטוריקה האנטי-ישראלית שלו ולסגור חבילה של הבנות.
שר הביטחון יעלון ושר האנרגיה שטייניץ, שאינם מאוהבים איש ברעהו, ממשיכים להתווכח בנקודה זו. הגיעה השעה שבה ראש הממשלה נתניהו ייקח החלטה.