החייל שירה במחבל הוא טיפש. האם הוא אשם או לא? את זה יקבע בית המשפט. אבל אין ספק שהוא סיבך את ישראל ואת צה"ל. חייל אחד בן 18 יכול להפוך להיות, מה שמכונה בצבא, "הרב"ט האסטרטגי" - עושה טעות אחת שמסבכת צבא שלם ומדינה שלמה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
החייל הזה קירב אותנו לקו העדין והמטושטש שבין עצירת מחבלים או ירי על מנת לבלום מתקפת רצח, לבין חיסול ממוקד שהולך ומתקדם לעבר חיסול לא ממוקד, או רצח, או הוצאה להורג - וזו בדיוק הביקורת שנשמעת עכשיו כלפי ישראל וצה"ל ברחבי העולם.
אבל לפני שמדברים על המערכה הבינלאומית, הבעיה העיקרית היא המסר הסמוי שעובר מהתקרית הזאת, בעיקר על ידי מקהלת שרי הימין שנותנת גיבוי בוטה ונחרץ לחייל היורה, עד כדי ניסיון להשפיע על המהלך השיפוטי.
מהו בעצם המסר הסמוי של נפתלי בנט, אופיר אקוניס ומירי רגב? הם לא אומרים אותו במילים בוטות, אבל הוא מועבר לציבור שתומך בו במספרים גדולים: המסר הסמוי אומר "מה הבעיה? על מה המהומה? מדוע עושים עניין כזה גדול מכך שחייל יהודי יורה במחבל ערבי? מדובר במחבל, ערבי, וזה מה שקורה כשחוטבים עצים - ניתזים שבבים".
ויש עוד מסר סמוי, נלווה, שעובר באמירות של השרים המכובדים ואישי הציבור: "לא נורא אם מדי פעם יורים למוות במחבל גם כאשר הוא לא מהווה סכנה ברורה ומידית. צריך רק לדאוג שלא יצלמו את זה. אם מצלמים את זה - עולים עלינו. בואו נקרוץ, נשתוק ונמשיך הלאה. חבר'ה, בבקשה, תתקדמו".
הציבור, כאמור, תומך במסר הזה. בנט אומר שכולם רוקדים לפי החליל של "בצלם". אבל "בצלם" הוא דווקא ארגון שמאל, אחד מהארגונים העוברים התקפה פרועה של חוסר לגיטימיות בחברה הישראלית.
שמו של הארגון נגזר מהפסוק בתנ"ך של "בצלם אלוהים", והחליל של "בצלם" הוא החליל ששומר על דמות הצבא ועל דמותנו כחברה מוסרית שמטרתה לפעול כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל מבלי שאנחנו מפרים זכויות או את החוק הבינלאומי.
לכן, כדאי לנו להקשיב למנגינת החליל של "בצלם", גם כשהיא לא ערבה לאוזנינו.