במרחב ספטמבר, הכולל את הרבעון האחרון של השנה הנוכחית, יחברו יחדיו הציר המדיני, הציר הביטחוני והציר החברתי. אנחנו רואים את התהליך הזה קורה כבר לנגד עינינו. הטרור מתגבר, הזירה המדינית רותחת וחוסר השקט עם שכנינו, ובכלל זה עם המצרים והטורקים, עלול להחריף. גם יחסינו עם ידידותינו יעמדו למבחנים נוקבים ככל שנתקדם אל מועד כינוס עצרת האו"ם בעוד ימים מעטים.
אנחנו נכנסים כעת למרחב של חוסר ודאות גדול, במשבר עמוק עם בעלת בריתנו החזקה ביותר - ארצות הברית. המשבר מעמיק גם עם טורקיה, שעד לא מזמן הייתה בעלת ברית משמעותית מאוד וכעת, הפכה נוכח השינויים האזוריים, למעצמה אזורית. עוצמת המשבר עם טורקיה כה גדולה, עד כי לא ניתן למדוד את ההחרפה רק במונחים דיפלומטים, אלא נדרשת, לראשונה, גם היערכות צבאית לנוכח האיום הטורקי הפומבי כנגד ריבונותה של ישראל במימיה הטריטוריאליים.
הגברת הבידוד הבינלאומי וההחרפה של המציאות הביטחונית צפויים להגביר את הנטל הכלכלי על אזרחי מדינת ישראל. גם כאן, המשבר עם טורקיה, יחסה של אירופה להכרזה הפלסטינית והזעם ההולך וגובר כלפי ממשלת נתניהו בארצות הברית, הם סימן מבשר רעות. לבידוד ולדה-לגיטימציה יש משמעות כלכלית קשה מאוד.
גם השלום עם מצרים וירדן בסכנה
אין מקום לחלשים במזרח התיכון, וטורקיה ממהרת ומצליחה לרשום הישגים אזוריים על חשבונה של ישראל. אם לא יחול שינוי באופן שבו ישראל מנהלת את יחסי החוץ שלה, המצב עלול להגיע עד כדי טרפוד ההישג האסטרטגי של הסכמי השלום שנחתמו בין ישראל למצרים ולירדן.
מעל כל אלה, מרחפת ההכרה באו"ם בהכרזה חד צדדית של המדינה הפלסטינית, מהלך שתוצאותיו אינן ברורות לאיש, אך הפוטנציאל הנפיץ בו גבוה. גבוה מאוד.
ממשלת ישראל לא ניסתה למנוע את שניתן היה למנוע, ומרגע שלא מנעה - גם לא נערכה אל מול האתגרים. לא ניסתה - כי לא רצתה. זהו חטא על פשע, אך זו האמת. בשנתיים האחרונות, בחוסר אחריות משווע, איפשר ראש הממשלה נתניהו לפלסטינים לקבוע את סדר יומה של מדינת ישראל - גם בזירה המדינית וגם בזירה הביטחונית.
"נתניהו מנהל את חיינו על סף תהום"
צריך להסתכל על המציאות נכוחה ולהודות - הפלסטינים ניצלו את הוואקום המדיני והמנהיגותי בהצלחה רבה. לא היה כדבר הזה בתולדות מדינת ישראל: ראש ממשלת ישראל הפקיר את עתידה של מדינת ישראל בידי זרים. זהו דבר מסוכן, שעיקרו, חדלונה של הממשלה היושבת בירושלים - ממשלה המתנהלת ללא אסטרטגיה וללא תוכנית פעולה.
אביב העמים הערבי לא יפסח על הסכסוך הישראלי פלסטיני. האנרגיות נטועות בשטח. השאלה שנשארה פתוחה היא מתי הן יפרצו החוצה ובאיזו עוצמה. הצעירים הפלסטינים ייצאו לחגוג ברחובות את הכרזת העצמאות ומנקודה זו יכול להיווצר כדור שלג שיתגלגל במדרון תלול וחלקלק אל פי תהום. שם, על סף התהום הזו מנהל ראש הממשלה את חיינו. ראש הממשלה לא השכיל להפנים כי אין פתרון צבאי בלתי פוסק לבעיה מדינית והטלת האחריות על הצבא היא בריחה מאחריות, חובבנות וחוסר מנהיגות.
להכרה בעצמאות הפלסטינית יכולות להיות גם השפעות ארוכות טווח על כלכלת ישראל ועל מעמדה הבינלאומי: סנקציות כלכליות, החרמת מוצרים ישראלים ותביעות בבית הדין הבינלאומי הן רק חלק מהאיומים החדשים שנשקפים לישראל. איזה משקיע זר ירצה לבוא לפה ולהשקיע תחת ענן כבד של חוסר ודאות ביטחונית? אנחנו עוד עלולים להיקלע לעין הסערה ולחזות בבריחת כסף זר, החוצה מגבולות המדינה. רעידת האדמה טרם התרחשה אך המחוונים מאותתים שהיא בדרך.
"הממשלה בורחת מאחרויותה לאזרחים"
ראש הממשלה ברח משדה הקרב המדיני, הביטחוני והחברתי והפקיר בחזית את אזרחי ישראל. לא הייתה דוגמה לרפיסות כל כך גדולה, לחוסר מנהיגות, לפאסיביות ולחוסר התמצאות מוחלטת במרחב, כפי שיש למר נתניהו. זו ממשלת מחדל, שנוהגת במדיניות של שב ואל תעשה, שמביטה אל המציאות מנגד בחוסר אונים. זו ממשלה של קרון רכבת: כולם מסתכלים מבעד לחלון ורואים איך המציאות חולפת, ממתינים שאולי הרכבת תעצור כדי שידעו לאן הגיעו.
בישראל מושלת ממשלה שבורחת מהאחריות הבסיסית ביותר כלפי אזרחיה. ממשלה שמפחדת לקבל החלטות. ספטמבר כבר כאן. כדור השלג התחיל לנוע. ראש הממשלה הפקיר את החזית, ברח מאחריות והשאיר את עם ישראל על סף תהום. כאן, כמו גם במחאה החברתית שהתפשטה בארץ בקיץ הזה, לא די בחלופה פוליטית. הגיעה העת למעשים ולמנהיגות שתדע להוביל להכרעות ההיסטוריות הנדרשות להמשך הקיום הציוני והיהודי במדינת ישראל.
הכותב הוא חבר הכנסת שאול מופז (קדימה), יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
לקראת 20 בספטמבר - סיקור מיוחד:
ערב הפנייה לאו"ם: הראיס מוטרד גם מהחמאס
גבריאלה שלו: "ההכרזה רק תעמיק את הסחף נגד ישראל"
דב חנין: כשלהם תהיה עצמאות, גם לנו תהיה
שאול גולדשטיין: "ההכרזה בונה מערכת ציפיות בלתי הגיונית"
דן חלוץ: "הכרזה על מדינה - רק ההתחלה"