ב-14 מילים
זה רק ספורט: ברצלונה אלופת אירופה, מכבי חיפה אלופת המדינה, בית"ר ירושלים מחזיקת הגביע.
הכבוד האבוד של השבוע
בתחילת השבוע הגיעו לבית משפט השלום בעכו עשרות מבני משפחתו של עיסאם נג'ם, מי שיום קודם לכן רצח, כך על פי החשד, ביריות את בתו. הם הגיעו לתמוך, נראו מודאגים ואף שלחו לו מסר אוהב. "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה" - מכנים מעשים מסוג זה שאין בהם כבוד, בטח לא לבן משפחה.
מחקירת המשטרה עולה כי האב לא היה מרוצה ממערכת יחסים שניהלה בתו, בת ה-23. הוא כנראה לא מצא פיתרון מוסרי יותר כדי לפתור את הבעיה, וירה לה בראש. אחר כך אמר בבית המשפט: "אני מאוד מצטער", בזמן שבתו קבורה בעומק כמה מטרים בתוך האדמה.
בשנת 2009 תופעת רצח נשים על "חילול כבוד במשפחה" עדיין קיימת במדינת ישראל בייחוד בקרב האוכלוסייה הדרוזית, הבדואית ולפעמים גם הנוצרית. ממחקר שהוגש לכנסת בנושא בשנת 2001 עולה כי מיניותה של האישה בחברה הערבית נקבעת ונשלטת על ידי הגברים במשפחה, ומכך מוגדרים כללי צניעותה. עשרות מקרי רצח על רקע זה התרחשו בשנים האחרונות בישראל - ואיש לא מקים צעקה.
בחברה הערבית קיים קשר שתיקה בכל הנוגע לחילול כבוד המשפחה. רצח על רקע כבוד המשפחה יכול להתרחש רק בחברה שתומכת בה. איש מבני משפחתו של האב החשוד ברצח לא גינה את המעשה. שתיקתם והגעתם לבית המשפט אף משדרת תמיכה במעשה. גם שייח'ים, ונכבדי העדה לא יצאו בקריאה נגד הרצח המזעזע.
דמעותיו של האב החשוד ברצח לא ישיבו את בתו לחיים. האב ששימש סוהר ב-30 השנים האחרונות יישב מאחורי סורג ובריח עם פושעים שאולי הוא בעצמו השגיח עליהם. בני המשפחה ייאלצו להתמודד עם אבלם על הבת, וחסרונו של אב המשפחה. כולם מפסידים, אז מי בכלל חושב עכשיו על כבוד?
כדי להתיר את קשר השתיקה התומך במעשים מסוג זה, נכבדי העדה צריכים לצאת בפומבי נגד המעשה הנתעב, להוקיע את האב לגנות אותו ואולי בכך לנסות למנוע את הרצח הבא. אם בציבור הערבי יידעו שקטילת חיים לשם "כבוד" תגרור אחריה גינוי, חרם ואפילו הוצאה אל מחוץ לחברה אליה הם משתייכים - ייתכן, ויגיעו למסקנה שזה לא משתלם.
הבריחה של השבוע
"התפללתי לאלוהים שהיא תבריא" - כך אמר השבוע דוד מדר, צעיר בן 20 שדרס את עדי ביטון - ונמלט מהמקום מבלי להושיט לה עזרה. מדר היה צריך לחשוב על זה קודם. במקום להתפלל בדיעבד לבורא עולם לאחר שהשאיר את ביטון מתבוססת בדמה על הכביש, מוטב היה אילו היה מנסה לטפל בה, להציל אותה, להזעיק את כוחות ההצלה או לפנות אותה לבית החולים, ורק אחר כך מתפלל.
מספר שעות לאחר התאונה בה נפצעה עדי באורח קשה, נהרג באזור התעשייה בנתניה רוכב קטנוע, בן 23, לאחר שנפגע על ידי רוכב קטנוע אחר שנמלט מהמקום. גם במקרה זה הנהג הפוגע, לא הגיש לנפגע סיוע והעדיף, כנראה, "להציל" את עצמו מידי המשטרה, מאשר לנסות ולהציל חיי אדם.
מתחילת השנה (נכון להיום) נהרגו 138 בני אדם בתאונות דרכים ברחבי הארץ. למרבה הצער תאונות הדרכים הן מכת מדינה אבל לאחרונה אנו נתקלים יותר ויותר בתאונות "פגע וברח", נהגים שהיו מעורבים בתאונה והחליטו לברוח מהמקום ולא לסייע לאדם בו הם פגעו. נסו לדמיין את עצמכם שוכבים על הכביש, פצועים, חסרי אונים ואיש לא בא לסייע לכם?
המחוקק וביתי המשפט לתעבורה, רואים בחומרה רבה את העבירה, שיש בה מימד מוסרי. על פי החוק נהג המעורב בתאונה בה נפגע אדם חייב לעצור את רכבו ולהימנע מלהזיזו, להגיש עזרה לנפגע, להזעיק את כוחות ההצלה, ואת המשטרה. סעיף 64ב לפקודת התעבורה קובע כי "נוהג רכב המעורב בתאונה והוא ידע או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו מאסר תשע שנים".
בואו נשים לרגע אחד את החוק בצד. כולנו עלולים להיות מעורבים חס וחלילה בתאונת דרכים. זה קורה. אבל אם זה קורה, ויש נפגעים למרות הלחץ, הפחד, הטראומה, והחשש מ"מה יקרה לי" - חייבים להזעיק עזרה. אף אחד, לא היה רוצה שיפקירו אותו על הכביש לדמם למוות. גם אם הפגיעה נראית קשה, לפעמים סיוע מהיר עלול להציל חיים. אז בואו נהיה בני אדם.
מורן כץ היא עורכת בדסק האינטרנט של חדשות 2