אמנות נהיגת המירוצים בגשם מאת גארת' סטיין הוא סיפור רגיל - בחור לוקח כלב כדי להקל על בדידותו, בחור מכיר בחורה והם מתאהבים. הבחורה עוברת לגור עם הבחור, הבחורה והכלב לומדים לחיות אחת עם השני, לבחור ולבחורה נולדת תינוקת מתוקה, הכלב מתאהב מייד באחותו הקטנה.
אתה לוקח כלב ואתה יודע שתצטרך להיפרד ממנו. הוא מלווה את חייך ברגעים השמחים וברגעים העצובים, תמיד אוהב אותך, תמיד שמח לבואך, תמיד חושב שאתה הכי בעולם.
אתה לוקח כלב ולא חושב על היום בו תצטרך להיפרד ממנו, לא חושב על איך זה יהיה – אם הוא ימות בשיבה טובה, אם הוא יידרס, אם תאלץ להרדים אותו. אתה לא חושב איפה תקבור אותו, אתה לא חושב כמה עולמך יראה ריק ועצוב ומיותם בלעדיו.
דֶני סוויפט בחר את אנצו מתוך ערימה של גורים, "גוש סבוך ומתגלגל של כפות רגליים ואוזניים וזנבות" אמא שלו הייתה לברדורית כבדת משקל, אבא שלו היה טרייר גדול וקשוח בצבעי חום-שחור.
דני הוא נהג מרוצים, הוא יושב שעות עם אנצו מול מסך הטלוויזיה ומסביר לו את מנהגי המסלול – יציבות, סבלנות, חיזוי המהלך הבא.
כלב פילוסופי
אנצו מאוד אוהב טלוויזיה, משאירים אותה דולקת עבורו כשהוא לבד בבית, כך הוא צפה בסרט תיעודי על כלבים במונגוליה. הסבירו שם שלכלב יש כך וכך גלגולים כלביים וכשהוא מסיים אותם הוא חוזר בתור בן אנוש. אנצו מרגיש שהוא כבר יכול להפוך לאדם. הוא מוכן.
הוא כבר זקן ועייף וכמעט לא יכול ללכת. הוא עבר עם דני כל כך הרבה. התאהבות ולידה וטרגדיה והתאבלות וייאוש ותקווה. אבל הוא לא רוצה שדני ידאג בגללו, הוא לא רוצה להכריח אותו לקחת אותו לביקור בכיוון אחד אצל הווטרינר, הוא לא מסוגל להיות אחראי לכאב של דני בלעדיו. זה לא רק סיפור עצוב ולא רק פרידות יש בו, אנצו הוא כלב פילוסופי שחולק איתנו את תובנותיו.
לא מדובר פה בניתוחים מעמיקים על ההבדל בין גברים ונשים או על נפשם המצולקת של ההולכים על שתיים. אלא בנקודת ראייה מקסימה ומשעשעת של כלב שיודע אהבת אמת מהי. אנצו מספר לנו את סיפור חייו עם דני ומשפחתו, את האירועים שהוא לא היה נוכח בהם הוא משלים כמיטב יכולתו משיחות שהוא שמע.
קראתי כבר הרבה ספרים על ו"מאת" כלבים, אבל כבר עבר זמן רב מאז שספר שבר את ליבי. מאוד אהבתי את הספר הזה. נכון, יש בו סוג של מניפולציה רגשית לא פיירית ונכון, השפה שלו לא עשירה והמילים לא מהפנטות, אבל בכל זאת, הוא נותן לכם חוויה אחרת לגמרי. חוויה שתעשיר אתכם.
קראתי את הספר בסוף שבוע אחד, ממררת בבכי מהעמוד הראשון עד האחרון, קראתי ובכיתי והתגעגעתי לפו, הכלב האהוב והמדהים שלי שמת לפני שנה.
אתה לוקח כלב ויודע שתצטרך להיפרד ממנו.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il