גופות המחבלים חסרות כל ערך. הן לא מסוגלות לקרב את שחרורו של גלעד שליט במטר אחד. לא לשנות כהוא זה את יחס חמאס למדינת ישראל. השבתן לא תגביר את אהדת הרשות הפלסטינית לממשלה. לא הן תתנענה תהליך מדיני.
מה, אם כך, יש בסיפור הגופות הללו, שמצית את הפולקלור הפוליטי ואת הכותרות? הגופות הללו מיטיבות לספר את סיפורה של חלם, חלם במזרח-התיכון, חלם בירושלים, חלם כעיר הבירה של האבסורד.
בראשית היה סיכום בין מערכת הביטחון לבין הרשות הפלסטינית על השבת 84 גופות לידי הרשות. הסיכום נקב במספר וכנראה לא בשמות. הסיכום עלה למעלה לירושלים ואושר. בין שלב ההסכמה לשלב הביצוע דלף הסיפור לתקשורת. עכשיו, מפי התקשורת, למדו על העניין שרי הממשלה, כולל שרים בכירים, כולל חברי קבינט, בתוכם גם חברים בשביעייה. הלימוד מהתקשורת יוצר עלבון. העלבון יוצר זעם. הזעם מתפרץ בראיונות לתוכניות רדיו, טלוויזיה, או בלחישות ארסיות לאוזני עיתונאים, לא לייחוס, לא לציטוט ישיר, אך להשמעה מיידית וחומצתית.
אפשר להחזיר את הגופות - אפשר להשאירן להתפורר
בהמשך היום התברר שבין הגופות המושבות כמה וכמה מבכירי המחבלים, רבים מהם אנשי חמאס וג'יהאד איסלמי, שותפים מרכזיים ו/או פעלתנים של פיגועים רבי נפגעים. היו שם גם, למשל, גופות האחים עדל ועמאד עוודאללה, שחוסלו לפני יותר מעשור, מבכירי מנהיגי הטרור של חמאס בגדה המערבית, שווי ערך פחות או יותר למהנדס יחיא עייש, או למוחמד דף, או לאחמד ג'עברי.
אפשר להחזיר את הגופות הללו ואפשר להשאירן להתפורר כאן. מיקום קבורתן לא יעלה ולא יוריד, לא יוסיף או יגרע מהביטחון הלאומי של ישראל, לא ישפר את מעמדנו בין האומות, כאמור גם לא את מעמדנו במרחב.
אי אפשר, או לפחות קשה יותר, לעבור לסדר-היום על תהליך קבלת ההחלטות ובעיקר הביצועים של הממשלה, הגדולה בממשלות ישראל, בכמות - לא באיכות. אי אפשר לא לגחך, או לייבב, נוכח ביצועי הצמד המוביל, בנימין נתניהו ואהוד ברק.
איפה איסוף הנתונים ותכנון הביצוע? מה עם צפי התגובות ובקרת האיכות? אם בענייני גופות, כלומר בענייני מתים, הם מפשלים כך, מה על ענייני החיים?
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
פרשת גופות המחבלים - סיקור מיוחד:
ברק: "הגופות נעלמות, עוד מעט כבר לא יהיה מה להעביר"