העימות היום (א') בין ראש הממשלה נתניהו לבין שר החוץ ליברמן בישיבת הממשלה הוא רק הקצה של התנהלות מאוד מוזרה, מטרידה ומזיקה של האנשים שאנחנו אמורים לסמוך עליהם יותר מכל.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מדובר בשרי הממשלה, קובעי המדיניות, הדרג המדיני - כל האנשים שהם הבוסים של הצבא, אלה שאמורים להחליט מה עושים מול חמאס, מול אפשרות של אינתיפאדה שלישית ביהודה ושומרון, מול ההתקוממות של ערביי ישראל. אנחנו, כאזרחים שבחרו את נציגינו, צריכים לכבד את הבחירה ולתת לממשלה את האפשרות לבחור. השאלה היא מה קורה כשהשרים מתנהלים בצורה שפוגעת באמון של הציבור וביכולת שלהם לקבל החלטות נכונות.
במה עסק העימות בין נתניהו לליברמן? מוקד העימות היה ויכוח אמיתי בין שתי גישות. הגישה הראשונה, של רה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל, אומרת שיש לפעול באופן מדוד בהפעלת הכוח. מה שהם אומרים לאזרחים בעצם, מבלי לומר במפורש הוא שאי אפשר למגר את הבעיה של עזה, גם אם נוקטים באמצעים דרסטיים וקשים. זה לא זבנג וגמרנו, זה גם לא 20 זבנגים וגמרנו. גם אם יוצאים למבצע של שנה - אין ערובה לשקט בגזרה.
מולם ניצבים ליברמן ובנט שאומרים, גם הם באופן ענייני, שזה הרגע לפגוע בחמאס - גם במחיר של נפילת טילים והרג חיילים שייכנסו לרצועה. לדבריהם, על ישראל לגבות מחיר מחמאס ומה שנעשה עד כה אינו מספיק. בשלב הזה נכנס הוויכוח על הסגנון.
"להימנע מפופוליזם"
מה התרחש באותו העימות בישיבת הממשלה? בא השר עמיר פרץ, תושב שדרות, ואמר: "חברים, אני מוטרד שבאים שרים מהקבינט לחמש דקות, מדליקים את האנשים ונותנים בהם תחושה שיש פתרונות קסם שהממשלה לא בוחרת לנקוט בהם". השר פרץ התייחס בהתבטאות זו לדבריו של ליברמן ביום שישי בשדרות, שאמר כי יש לפעול חזק מול חמאס.
ראש הממשלה ניצל את דבריו של פרץ ואמר: "צריך להימנע מפופוליזם, צריך לפעול בצורה מושכלת ויש שרים שמדברים ומנצלים את המצב כדי לפגוע בממשלה ולפגוע בי". בשלב זה קפץ שר החוץ ואמר לרה"מ: "אתה האחרון שיכול לדבר על ניצול המצב. עשית מסיבת עיתונאים אחרי הלוויית הנערים, עשית מסיבת עיתונאים לפני הקבינט. אתה לא יכול לדבר על ניצול הזדמנויות להעברת מסרים, אתה זה שדיברת על להיות חזק מול חמאס, אז צריך להיות באמת חזק".
ראש הממשלה לא שתק על דבריו של שר החוץ ואמר לו: "כשאתם מדברים בחוץ על דברים כאלה שמייצרים מחלוקת, אתם שוכחים שיש החלטות שעליהן דנים בפנים, בקבינט. אחר כך, כשמתקבלת החלטה, כולם צריכים להיות שותפים לה ולא לדבר נגדה. ודרך אגב, כדי להיות חלק מההחלטה, אולי כדאי שתבוא לקבינט".
הסגנון הזה, של החצנת הוויכוח הפנימי, החשוב, בין השרים, יוצר תחושה של אובדן אמון הציבור. כל שר מאשים את השני בפופוליזם או ב"טוקבקיסטיות", או בגזירת כותרת שנשמעת טוב לקהל הבוחרים. הבעיה העיקרית היא שכולם צודקים, כי כולם שותפים לאותו העניין.