בוקר טוב לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.
היום, מר אולמרט, מלאו חמש שנים לפרוץ מלחמת לבנון השנייה שעליה אתה החלטת. חמש שנים למלחמה שהסתיימה בתחושת כישלון ובפופולריות שאיבדת ומעולם לא הצלחת לשחזר.
שני עמיתיך להנהגה אז דווקא עושים קאמבק - או לפחות סוג של. דן חלוץ מתמודד על חברות בכנסת מטעם קדימה, ועמיר פרץ הוא אחד המועמדים הרציניים לראשות מפלגת העבודה.
ואתה, ראש הממשלה לשעבר, נאלץ להתייצב מדי יום בבית המשפט המחוזי בירושלים. מי יודע מר אולמרט, אם המלחמה הייתה נגמרת אחרת, בתחושה אחרת, ומעמדך היה מרקיע שחקים - האם היו מביאים את אותו טלנסקי לעדות מוקדמת נגדך? מי יודע אם המלחמה הייתה נגמרת אחרת, אם לא היית אתמול איתנו?
אבל היא נגמרה כפי שהיא. בחלוף חמש שנים, דוח ועדה אחת ועוד שלושה ספרים, אפשר לקבוע היום דבר אחד, מר אולמרט: ישראל השיבה לעצמה את כוח ההרתעה מול חיזבאללה ששומר מאז על השקט. המלחמה לא מנעה ממנו להמשיך ולהצטייד, אבל לירות - איננו יורה.
את השקט הזה, ראוי לומר, השיגה המלחמה. גם זה, מר אולמרט, נדמה לנו שראוי וחשוב לציין ביום כזה.