השר לביטחון פנים הניצב בדימוס יצחק אהרונוביץ' יצא מגידרו - במכתב חריף שהופץ לתקשורת הוא נוזף במפכ"ל רב ניצב דודי כהן: "מעצר בנוכחות מצלמות", הוא כותב, "היא תופעה מכוערת ולא אנושית הדורשת גינוי חריף".
גם חברי הכנסת אילן גילאון, אברהם מיכאלי וניסים זאב נזעקו. קולו של יו"ר המרכז לשלטון מקומי, שלמה בוחבוט, יצא למרחוק: "איך זה משטרת ישראל פוגעת כך בכבודו של חשוד ועוצרת אותו אל מול המצלמות"?
למשמע הקריאות האלה התפלצתי אל מול הצביעות וההתחסדות. לפתע הפוליטיקאים הציניים האלה רגישים לזכויות חשוד. לפתע כשנעצר פוליטיקאי אחר שומעים את קולם. רבותי הפוליטיקאים, בכל יום מתבצעים מעצרים מול המצלמה בתיאום מלא עם משטרת ישראל. אין כתב פלילים שלא קיבל הזמנות למעצרים שכאלה, קוראים להם דרך קבע בז'רגון המשטרתי "פיצוח סוכן".
יחד עם המצלמות נעצרים החשודים, לא פעם מדובר בנרקומנים, דגי רקק שהחברה שלנו לא מצאה דרך או תקציב כדי לסייע להם להיגמל ממחלתם. המצלמות נכנסות לבתים ומתעדות את כחולי המדים בפעולה. אחר כך מברך מפקד המחוז ולפעמים השר את הסוכן ומעניק לו דרגה ואקדח.
פרטיותם של "דגי רקק" לא חשובה?
מר אהרונוביץ', נשמע לך מוכר? היית בסרט הזה הרבה פעמים אני בטוח. כלי תקשורת שחוסך ולא שולח צוות צילום או כתב שסתם מתעצל מקבל מהמשטרה את הסרטונים, העיקר שנשדר. התמונות האלה של שוטרים עוצרים חשודים ונכנסים באגרסיביות לבית מגורים, שם ישנים עדיין קטינים, לא הקפיצו את חברי הכנסת, לא את השר הזה ולא את קודמיו. רק כשנעצר פוליטיקאי הם רגישים לפתע לזכויות חשודים שנרמסות כאן מדי יום.
אדוני השר, השאלה היחידה שהיית צריך לשאול את המפכ"ל היא מדוע היה צורך להגיע לביתו של לחיאני בשש בבוקר, ולהיכנס לביתו חרף מחאותיו. מה היה קורה אם היו מגיעים בשמונה בבוקר ללשכתו של לחיאני, מציגים צו ומבקשים ממנו להתלוות לחיפוש בביתו, כשהילדים כבר בבית הספר? איך בדיוק היה נפגע החיפוש? איך בדיוק היו מעלימים ראיות? אדוני השר, רבותיי חברי הכנסת, זכויות החשודים לא באמת מעניינות אתכם - רק הכותרת.