עם פתיחת משפטו של נשיא מצרים המודח חוסני מובארק, הרגשות מעורבים. קודם כל, חשוב להבין מה קרה פה. הצבא המצרי לקח את השלטון, נתן למובארק את מילתו, שהם ישמרו ויגנו על שלומו וכבודו. מה שלמעשה קרה הוא שהצבא בגד במובארק ונכנע ללחצי הרחוב שדורש נקמה ורוצה גרדום וחבל תלייה.
מובארק מודע לכך, וכל מי שמתבונן במשפט הזה יודע את זה. במהלך המשפט קם אחד הסנגורים ואמר שהחל מחודש ינואר המרשל טנטאווי שהוא ראש המועצה הצבאית העליונה ששולטת כביכול במצרים, הוא זה ניהל את העניין. הסנגור ציין שאם מאשימים בירי באש חיה על מפגינים, הוא רוצה כאן גם את טנטאווי. אך הוא כמובן לא מעוניין לבוא.
העניין מסתבך, מה שאנו רואים זה משפט ראווה שהצבא אולץ לעשות בלית ברירה בגלל זעקת ההמון, אך המשפט הזה לא יתנהל כמו משפט ראווה סובייטי. בנוסף, זה לא יהיה משפט בזק, זה יהיה משפט ארוך, כי השופט ידאג לשמור על הכללים.
"לא למהפכה כזו פיללו מחולליה"
כרגע יש חרדה גדולה ממצרים מהמצב החצי אנדלרמוסי שנוצר. ראשית, בשל בריחת ההון מהמדינה. מדובר בחצי מיליארד דולר בשבוע לפי הערכות המומחים. מצד שני אנחנו נתקלים בהפגנות כוח של מאות קנאי דת שצועקים: "אובמה, אובמה כולנו אוסמה". במצרים יש בהלה, כי לא למהפכה כזו פיללו מחולליה.
בעניין סוריה בהקשר זה, הנשיא בשאר אסד יודע שברגע שהוא יופל, אם יופל, ויישאר בסוריה, סופו יהיה חמור מזה של מובארק, וסוריה כולה תיקלע למרחץ דמים.
מובארק עשה שגיאה עצומה שהוא האמין לצבא והסכים לנחות בשארם א שייח', אם היה נוחת כמה קילומטרים משם בסעודיה, ייתכן שהמצב שלו היום היה הרבה יותר נוח.