רוני דונביץ' אחראי לזה שאמש ישנתי רק שלוש שעות. הכל בגלל הספר החדש שלו "עמוק מבפנים". את החצי הראשון של הספר מרחתי על פני שבוע שלם, גונבת דקות קריאה בפקקים של הבוקר ובזמן ארוחת הצהריים.
לאט לאט הדקות הקצרות הפכו לשעות. הספר שאב אותי לתוכו, מפחיד ומותח, גורם לשיער לסמור ולגרון להיחנק. בקצב מהיר שכמעט לא מאפשר לעקוב אחרי האירועים. השיא הגיע אתמול: אמרתי לעצמי שאקרא רק כמה דפים כדי לגלות מה עלה בגורלה של אחת הדמויות, אבל בשלוש וחצי לפנות בוקר הפכתי את הדף האחרון. לא יכולתי לעזוב את הספר.
הגיבור של דונביץ' הוא אלכס ברטל, איש המוסד הקשוח ורב הפעלים. על כריכת הספר מוטבע עיגול אדום שמודיע כי זו "סדרת אלכס ברטל". לא קראתי את הספרים הקודמים ולמרות זאת לא הרגשתי שנדחפתי לתוך סדרה בלי להכיר את גיבוריה.
ברטל, ראש אגף המבצעים, מנסה לתמרן בין המשבר הקיומי שמאיים על מדינת ישראל ובין הבעיות בחייו האישיים והיחסים הסבוכים של אנשי המוסד. הספר נפתח עם גילוי גופתו של גנרל איראני בטורקיה. מפקדת החוליה, חברתו הקרובה של ברטל, נפצעת ונלקחת בשבי. ברטל מבין שהחוליה נכנסה למלכודת. אבל מי ידע עליהם? מי הדליף?
תעלומה אלימה
ובמקביל מתחילים להיעלם אנשים שקשורים למוסד - אנשי רשת "טבעת הניבלונגים" (על שמה של אופרה מאת וגנר) ברטל נוסע לברלין להיפגש עם ראש הרשת - האדם היחיד בעולם שיודע מי הם החברים ב"טבעת הניבלונגים". אבל גם ראש הרשת נעלם. כבן הדור השני לניצולי שואה, הנסיעה הזו לא קלה לו. אבל מנגד עומדים אנשים שקשרו את חייהם למדינת ישראל - והם נעלמים אחד אחרי השני...
ספר לא קל. גם בגלל שרמת האלימות בו גבוהה, גם בגלל שהעלילה מתפתלת בקצב מהיר מאוד וגם בגלל שהיא מתארת את חייהם של סוכני המוסד הישראלי. שגם הם, כנראה, חיים לא קלים.
צריך לאהוב את הז'אנר. אבל מי שאוהב - צפויה לו קריאה מרתקת. אני סיימתי את הספר ב"וואו" קולני שכמעט העיר את יושבי (או יושני...) הבית. לא הצלחתי להירדם מיד, המרדפים והמארבים ליוו אותי עוד שעה ארוכה. אני כבר מחכה לספר הבא בסדרה.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il