אפתח בווידוי אישי: אל-על היא חברת תעופה טובה בעיני. בסך הכל, אתה באמת מרגיש קצת יותר בבית, האוכל איכשהוא קצת יותר טוב וגם מחלקת העסקים שאליה שודרגתי פעם אחת ויחידה כשהמטוס היה מלא עמדה בכבוד בסטנדרטים העולמיים. לא חוויתי עיכובים חריגים, ורוב הבעיות נבעו בעיקר מהתנהגות נוסעים ישראלים אחרים שחושבים שאבא שלהם בנה את המטוס. אפילו יש חדשות ערוץ 2 בחלק ממערכות הבידור. מה רע?
בישראייר, אגב, טסתי מזמן, ואומר בעדינות שאני מקווה שהשתפרה מאז. בכל מקרה, אין לי אג'נדה כלכלית סמויה נגד השמיים הפתוחים, כמו זאת שמוביל הבוקר עיתון משפחתי גדול, וכשאני חף מאינטרס - אחזור לשאלה: מה רע?
מה שרע באל-על מגיע בחלקו מבחוץ ובחלקו מבפנים.
מבחוץ, אין כמעט חברות תעופה לאומיות וסדירות שאינן נמצאות בימינו בקשיים כלכליים.
מחיר הנפט הגבוה הקפיץ את הדלק הסילוני ואין די בייקור הכרטיסים כדי לכסות על כך; והתחרות מצד פלח הלואו-קוסט המשגשג גוזלת כמות רבה של נוסעים. הראיה, לופטהנזה שוקלת להתפצל לחברה סדירה וחברה זולה; בריטיש איירוויז מנסה לחסוך בהוצאות מול ועדי עובדים חזקים ונשארת עמוק בהפסדים; וכל חברות התעופה האמריקניות הורידו את רמת השירות מנסבלת למחפירה - כי במשכורות העובדים המאוגדים אי אפשר היה לגעת. והן עדיין מפסידות.
היחידות שצומחות הן החברות האסיאתיות ומי שמציע גשר אווירי נוח למזרח: טורקיש אירווייז דרך איסטנבול, ונסיכויות המפרץ למיניהן (שגם הן היו קורסות לולא שפכו האמירים שלהן עשרות מליארדים על רכש מטוסים חסר פרופורציות).
חברות הלואו-קוסט לא הולכות לשום מקום, ואם ארקיע מפחדת מראיינאיר, לא חייבים לטוס לדאבלין. איזיג'ט וחברותיה יתחרו אתכן עם או בלי השמיים פתוחים שאישרה היום הממשלה.
מנגד, טענות תומכי השמים הפתוחים לפיה כמות התיירים תגדל בשני מיליון בשנה, ושמחירי הטיסות יוזלו בעשרים אחוזים, מגוחכות: יותר תיירים יבואו לארץ כשירגישו שלא מסוכן כאן, וכשמחירי השהות בארץ יהיו זולים יותר. רק סביבה בטוחה לאורך שנים, ולינות זולות יותר באילת או בירושלים, יבטיחו עלייה בתיירות - ובשני פרמטרים אלה לא חל שינוי: השהות בארץ יקרה לתייר (מלונות-אוכל-בילויים), והביטחון שאנו חשים בתל אביב - לצערנו - לא נתפס כך בעיני המשפחה האמריקנית כשהיא קוראת על קסאמים ומתכננת את חופשת הקיץ עם הילדים.
גם מחירי הטיסות לא יוזלו משמעותית. ההבדלים בין אל-על ל-KLM בטיסה לאמסטרדם זניח היום ואין סיבה שישתנה אחרי האמנה שאושרה היום. אם המטוס מלא והנתיב רווחי, שיווי המשקל יותיר את המחיר על כנו כדי לפצות על מחירי ההפסד בנתיבים הפחות מלאים.
מה שמוביל לטענת גזל הקווים בידי האויב מבחוץ: ישראל ניצלה את כל ה'סלוטים' ביעדים הרווחיים, ובעוד לנו יש רק נמל-מוצא אחד, הושיעו נא - באירופה יש מאות נמלי מוצא, ואייר פראנס לצורך המשל תוכל כעת לטוס לכאן מכל עיר בצרפת. ובכן, אם אייר פראנס תחליט לטוס מבורדו, נניח, לתל אביב, ארקיע מוזמנת בהסכם החדש לטוס אף היא לבורדו ולהתחרות בה. זה לא יקרה, כמובן, כי אייר פראנס אינה טיפשה והיא יודעת כי הביקוש לטיסה מבורדו יהיה נמוך.
דינה של אל על, במצב הגלובאלי העולמי הקיים, להפסיד, אך היא יכולה להפסיד פחות.
מבפנים, קטונתי מלנתח את מאזני החברה או לתת ציונים לעיסקאות הגידור שביצעה בניסיון להגן על עצמה מתנודתיות הדולר והנפט. אבל אנחנו קוראים על משכורות גבוהות במיוחד לטייסים, וידיים קשורות של ההנהלה בבואה להציע שיפורים והתייעלות. שקדי טוען שהממשלה קושרת לו את הידיים - כשלמעשה עובדיו הם חלק מהבעייה.
מי שמרגיש בטוח יותר כשיוצאי חיל האוויר שלנו מאיישים את כס הקברניט, יסכים תמיד לשלם על כך קצת יותר. אני מפרגן לגישה הזאת: גם צוותים עודפים בטיסות ארוכות הטווח (עד 8 טייסים בטיסה לניו יורק ובחזרה בעונת החורף, מעבר לנדרש בהוראות שעות המנוחה הבינלאומיות) זה בסדר. להציע מיתוג 'בטוח' שכזה ולגבות עליו מעט יותר מהמתחרים, זה סבבה.
אבל אל-על נידונה להפסיד הרבה כי היא אינה מצליחה לקצץ בהוצאות התפעוליות שלה, ולא ניתן לתרץ זאת לנצח בהוצאות ביטחון ובקווים לא רווחיים (קהיר כמשל) שהמדינה מבקשת ממנה לתחזק.
נציג ועד העובדים אמר היום בגלי צה"ל כי החברה משתוקקת להתחרות בכבוד ביריביה, וכי אל-על היא העם והדגל ועובדיה משרתים במילואים ואין להפקירם. אם דאגת כל העובדים לנגד עיניך, כועד עובדים, הגיע הזמן שתתנגד לפיטורי דיילים מדי 11 חודש (או רגע לפני קבלת הקביעות). גם הם משרתים במילואים כמוך. והגיע הזמן שתדרוש לדיילות שלך בלונדון את אותו המלון המצויין שהשגת במשא ומתן לטייסים שלך. לצערנו, המצב דומה לזה ברשות השידור, שבה לאורך השנים היו ועדי עובדים שמנעו תנאים טובים מהצעירים בשם עובדי 'דור א', מבלי לאפשר לפחות-מוכשרים שבוותיקים לעזוב בכבוד את המערכת. שיעור הוצאות השכר ברשות השידור מתוך התקציב - הוא שגורם לה להיות גוף מפסיד ניצחי. יותר מדי אגורות מכל שקל הנגבה כאגרה הולך לשכר והטבות מנופחים - כמו ברשות שדות התעופה, כמו בנמל אשדוד.
כעת לטענה כאילו "הערבים מונעים מאיתנו להתקבל כחברים בבריתות התעופה הבינלאומיות שמאפשרות חיסכון ויעילות לוגיסטית". עד לפני חודשיים קניתי את זה עד המקרה הבא:
עם בואי לנמל התעופה בפילדלפיה לחזור דרך לונדון לתל אביב, שלג בהית'רו מנע מהמטוס של בריטיש אירווייז להמריא לפילדלפיה. מבלי להניד עפעף, בריטיש העבירה אותי על חשבונה לטיסה ישירה של יו-אס-איירוויז אף שאינה חברה בברית שלהם. אל-על, יש לשער, היתה כופה עלי המתנה ארוכה בפילדלפיה, ומסרבת להעביר אותי לטיסה ישירה כי "אנחנו לא עובדים ביחד עם X או Y". רוצה לומר, כשרוצים להיות נדיבים ויעילים - לא הברית תעמוד בינינו...
הפתרון, אחרי אישרור הסכם השמיים הפתוחים, מורכב מחיסכון אמיתי בהוצאות ומיצוי כושר ההכנסה של החברה:
1. לתת לאל-על לטוס בשבת - ושהחרדים יקפצו. אם להיות ריאליים - החרדים לא יקפצו, הם ימשיכו לטוס אל-על לברוקלין בהמוניהם כי יתרונות הכשרות יעמדו בעינם, והגיוני כי אל-על תעמיק את התימחור התחרותי בקו לניו יורק. אם פלח השוק החרדי יעדיף להחרים את אל על בהמלצת רבנים, זאת תהיה הבעיה שלהם - תוספת ההכנסות המיצרפית משאר הקווים בשבתות ודאי תפצה על כך.
2. לעודד פרישה מוקדמת ובתנאים מכובדים של עובדים ותיקים, לרבות טייסים - ולייצר הסכם עבודה קיבוצי שיכבד את כל העובדים, כולל הצעירים, ויתגמל אותם כמקובל בשוק התעופה העולמי. ולא מעבר לכך. כבר כיום יש כללים נוקשים לטיסות חינם של קרובי משפחה.
3. לקבל מהמדינה שיפוי עבור מלוא הוצאות הביטחון המיוחדות - לא כדי להרוויח, שהרי ממילא 20 מיליון דולר לכאן או לשם לא ישנו משמעותית את ההפסד, אלא כדי שמדינת ישראל תוכל להתגאות בגיבוי בטחוני מלא והולם לנוסעים שהם ברובם אזרחיה. אין לי בעיה שכל צוות האוויר ילון יחד במלון יקר בבנגקוק - אם שיקולי האבטחה דורשים זאת. יש לי בעיה עם הסיפורים על הפינוקים המיותרים, והאפליה בתנאי העובדים הבכירים פחות, במערב אירופה ובארצות הברית.
4. לקנות איירבוס - אם זה יותר זול. להפסיק לשחק אותה בכל עיסקת-רכש כאילו יש תחרות אמיתית ואז תמיד לקנות בואינג... אם חישובי המחיר-למושב או עלות דלק-לקילומטר מכוונת לאיירבוס 350, לכו עליו ואל תפחדו מה יגיד הדוד סם. אם לכל חברה אמריקאית יש גם תוצרת איירבאס בצי, אז כנראה שזה לפעמים משתלם יותר. זה לא מפציץ חמקן שאנחנו מחויבים לרכוש בכספי הסיוע הבטחוני.
אני מאמין שהמנכ"ל אליעזר שקדי מכיר במציאות הזאת, שאיננה מחייבת התנגדות טוטאלית לשמיים הפתוחים, והוא חושש יותר מעימות עם ועד העובדים - שהאכיל מרורים את קודמיו בתפקיד. עובדי אל-על הוותיקים צריכים לחבק את הקהל שלהם, שאוהב לטוס כחול לבן, ולפתוח את השמיים מבלי לפחד. לא זה מה שיגרום למקום העבודה שלכם להמריא או להתרסק.