הדבר המשמעותי ביותר באישיותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון היה - יוזמה. היה לו משפט: "או שאתה יוזם, או שאתה נגרר כמו סחבה בשוק". והוא היה מנהיג יוזם, משני צדי הקו הפוליטי. תמיד הוא הוביל מהלכים שנועדו לשנות את המציאות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
סיקרתי אותו במהלך כל תקופתו כראש ממשלה, אבל גם לפני כן, כשהיה שר החוץ ושר התעשיה המסחר והתעסוקה. תמיד הוא היה בולדוזר. כשהוא הלך למהלך המנהיגותי הראשון שלו כראש ממשלה, זה דווקא היה מהלך ימני ולא שמאלני. היה זה מבצע חומת מגן שביטל בפועל את הסכמי אוסלו.
לאחר מכן הגיעו ההתנתקות מעזה ופינוי כל 8,000 המתיישבים. תמיד הוא הוביל. הוא האמין במהלכים חד-צדדיים וחשב שישראל צריכה להוביל, ולא להיגרר. לא להיות במצב של תגובה.
הוא היה "מענטש". מאוד רגיש, אישי ואנושי. הוא ידע לייצר אינטימיות עם האנשים שהיו סביבו, וידע לדבר ולהקשיב. הוא לא אהב "יֶס-מֵנִיוּת". הוא ידע לדבר ברכות, אבל לחתוך מהר. במילים אחרות, הוא היה אגרוף ברזל בכפפת משי.
לקראת סוף כהונתו הוא דעך והסביבה שלו חיפתה על זה, אבל שרון היה איש ציני, סרקסטי, קר עם חוש הומור דק ומיוחד, שידע להוביל מהלכים פוליטיים רגישים ולרכוש בעלי ברית במקומות שאתה לא מצפה להם.
מבחינתו, הוא היה מנהיג העם היהודי, ותמיד הוא הדגיש את זה. במנהיגותו הוא היה מפא"יניק, במובן שהוא דגל בציונות מעשית, כזו שמייצרת מציאות. הוא יכול היה לשנות גם את דעתו וגם את אמונותיו על פי המצב בשטח, ולכן אנשים דיברו על זגזוגים. אבל שרון לא השתנה וגם לא תפיסת עולמו. המהלכים שהוא עשה השתנו.