מאות הקונים שהידפקו על דלתות רשת הריהוט קיקה שוב חשפו את פרצופו האמיתי של מעמד הביניים בישראל, כזה שמוכן לרמוס את כל העומד בדרכו בתמורה להדום במתנה. תמונה סוריאליסטית במיוחד בימים של מחאה ציבורית.
יותר מ-400 אלף אזרחים פקדו את כיכרות המדינה במוצאי שבת. יותר מ-400 הסתערו על רהיטי קיקה בבוקר השקת החנות של ענקית הריהוט. נכון שהמספרים לא מתקזזים אבל התמונות חושפות את פרצופו האמיתי של מעמד הביניים: כזה שאוהב ריהוט חדש.
הריהוט שימכרו לכם בקיקה הוא לא מהזולים במזרח התיכון, לכן אי אפשר להסביר את ההתנפלות במסגרת ספה לכל פועל או הדום להמונים. ובכלל מה זה הדום? מי עדיין משתמש בו?
בימים בהם הציבור עומד על הגדרות וחרם נגד רשתות שיווק וענקיות חלב הופך לעניין שבשגרה, אי אפשר שלא לתהות מדוע הפעם לא הצבענו ברגליים. מדוע לא יכולנו לעשות כאילו שאנו ממשיכים לבזבז אך בצנעה? ההתנפלות על ההדום הצליחה ביטאה את מה שהיה בגדר טאבו לאורך כל ימי המחאה הקייצים - אנחנו אוהבים לקנות. אנחנו אוהבים ריהוט, טיסות, ביגוד ומסעדות.
יורים לעצמנו ברגל
לא מדובר בפעם הראשונה שזכינו לצפות בעם ישראל יוצא מגדרו לנוכח מכירת פריט זה אחר. גם פתיחת רשת האופנה H&M גררה התנהגות מגוכחת של אלפי קונים או קונות. בימים בהם מהדורות החדשות דיווחו על קושי אמיתי ברכישת דירה, צפינו בהמונים נוהרים ביום שישי בבוקר ונדחפים בתורי ענק כדי לרכוש דירה בפרויקט של "גינדי אחזקות" בראשון לציון. אז אחד בפה ואחד ביד. נצא למחות ועדיין לא נוותר על סייל טוב.
המחאה הציבורית בלי ספק הגיעה לשיאה ביום שבת האחרון, אבל דווקא עכשיו היא הכי שברירית. היכולת להגיע לפריצות דרך שיהפכו את הייאוש לנוח יותר קרובה מתמיד, אלא שתמונות של ההמונים מתפרעים בחוסר איפוק על רהיטי קיקה יורות לנו ברגל. קשה לדרוש צדק חברתי על רקע ויזואליה של חברה צרכנית נטולת כל רסן. איזה מסר זה משדר?
מעין שריג היא עיתונאית בתכנית "שש עם עודד בן עמי"