לצערנו, אנו נחשפים למקרים של התעללות מינית רק כאשר הם פורצים את גבולות העיתונות ומגיעים לידיעת האוכלוסייה. אם מי מהקוראים חושב שבמקרה יש עכשיו כמה סיפורים כי קרה שינוי כלשהו, הרי שהוא טועה. מקרים כאלה קורים כל הזמן.
התעללות ופגיעה מינית במשפחה אינה דבר נדיר. יותר מכך, רוב מקרי הפגיעה המינית נעשים על ידי אדם מוכר ולא אדם זר. כלומר, הקורבן מכיר את המתעלל. הפגיעה הנוצרת, אם כך, היא לא רק של חילול הגוף אלא גם פגיעה קשה ומאסיבית באימון.
קיים הבדל בין מקרים של פגיעה מינית משמעותית באירוע חד פעמי לבין פגיעה מינית החוזרת על עצמה. כאשר הפגיעה המינית היא קשה, היא אמנם יוצרת טראומה, אך לפחות הסיכוי כי היא תישאר בסוד קטנה יותר. אם מדובר בפגיעה בילדים, שהרי גם רשויות הרווחה מעורבות, ויש סיכוי לשינוי.
רוב הפוגעים אינם חולים פסיכיאטרים
בפגיעות "מינוריות" (אם אפשר לקרא לזה כך), החוזרות על עצמן, הנזק עלול להיות אף חמור מכך. הפגיעה באימון מתמשכת ונרחבת, ברוב המקרים קיימת הסתרה, והנושא נפתח רק כאשר הקורבן הגיע לבגרות.
מיהם הפוגעים? הם אינם חולים פסיכיאטרים ברובם המכריע. מדובר באנשים אשר אינם מצליחים להשתלט על הדחפים שלהם, ורוב עברו התעללות בעצמם בגיל הילדות. חשוב לציין כי לא כל האנשים עם דחפים בלתי נשלטים הופכים להיות מתעללים ויש כאלה שמגיעים לטיפול בזמן, לפני שהם פגעו באדם כזה או אחר.
יש כאלה שכן פוגעים ורק אז מגיעים לטיפול, אבל יכולים להיעזר בטיפול ולשלוט על עצמם. יש כאלה שמגיעים עד למצב של טיפול תרופתי, כי הם אינם מצליחים לשלוט. אגב, חלקם מדווחים על הקלה עצומה בטיפול זה, שכן הם מפסיקים להרגיש קורבן של הדחפים הבלתי נשלטים.
לנפגעים מחכה דרך ארוכה של החלמה. הדבר החשוב ביותר בתחילה הוא לערב את רשויות החוק בכדי להפסיק מיידית כל התעללות קיימת או פוטנציאלית בעתיד. מיד אחר כך יש להתחיל בשיקום רגשי באמצעות של טיפול רגשי, התערבות קוגניטיבית לטיפול בפוסט טראומה, ובמידת הצורך אפילו סיוע על ידי תרופות. ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר במקרים של פוסט טראומה, הוא מוצלח יותר.
ד"ר אילן טל הוא פסיכיאטר, מנהל מרכז לייעוץ וחוות דעת בבריאות הנפש.