רשימת המועמדים להחליף את הנשיא פרס מתארכת והולכת. מועמדים בעיני עצמם ומועמדים בעיני מקורביהם. אין ספק שהמשרה הזאת של נשיא מדינת ישראל חזרה להיות אטרקטיבית, אחרי האסון שחולל שם הנשיא האנס משה קצב.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
תקשיבו: התפקיד הזה מיותר. מדינת ישראל לא צריכה שני ראשים יותר משהיא צריכה שני רבנים ראשיים.
אם הנשיא הוא סמל לאחדות העם, אז הוא סמל כוזב. העם לא מאוחד בשום דבר. פעם בכמה שנים אנחנו הולכים לבחירות, בוחרים באופן דמוקרטי ממשלה שדקה אחר כך תתעלל בנו, מולה קמה אופוזיציה טובה יותר או פחות, ובאמת שלא צריך יותר מזה.
כן, פרס היטיב לייצג אותנו ברחבי תבל, בהיותו כנראה הישראלי הכי פחות שנוא על מנהיגי העולם. אבל נשיא המדינה איננו דיפלומט ואיננו שר החוץ. אם ראש הממשלה הנבחר מעדיף למנות שר חוץ שמסתכסך גם עם גלקסיות מרוחקות, הפיתרון איננו נשיא עם עבר בצד השני של המפה.
אין צורך בתחליף לפולחן האישיות
תפקיד הנשיא הפך למצנח הזהב של פוליטיקאים ותיקים. הרקע לבחירתו הוא פוליטי, הציפיות ממנו הן פוליטיות, גם האכזבות ממנו הן פוליטיות. תהיו בטוחים שנתניהו לא משתגע על הפופולריות המאוחרת של פרס ולא על מעמדו בעולם, בטח ובטח שלא על הדעות שהוא משמיע. נתניהו לא תוקף בחזרה, אבל זה רק בגלל שהוא מנומס ונוהג כבוד בנשיא.
פעם היינו צמאים לסמלים לאומיים. בן גוריון הציע את התפקיד הזה לאלברט איינשטיין. אחר כך זה הידרדר והלך. היו נשיאים אנמיים, היו גם כאלה שביזו את התפקיד. זה לא רק קצב: גם עזר וייצמן סיים את הכהונה בעננה של חשדות פליליים ובושה לא קטנה. גם אלה שהחליפו אותם זמנית לא היו ממש סמל לאומי בקנה מידה של נשיא, ואני עדין עכשיו עם דליה איציק. ועכשיו עולים שמות כמו פואד בן אליעזר, סילבן שלום, כולם צריכים סידור עבודה. בכלל, כל המירוץ הזה איבד את מעט החן שעוד היה לו מרגע שירדה האופציה לנצח בו את שמעון פרס.
את החנינות לאסירים אפשר להפקיד בידי נשיא בית המשפט העליון בדימוס. גם את מינוי המועמד להרכבת קואליציה לאחר בחירות. לפולחן האישיות באמת שאין צורך למצוא תחליף, גם לא לברברה סטרייסנד ביום ההולדת.
אם כבר יש אקורד סיום כל כך מפואר כמו הנשיא פרס, אז אפשר בעוד חצי שנה להשתחוות יפה לקהל ולסיים את הקונצרט. באמת שאין שום צורך בעוד הדרן.