מה שיפה בתאוריות קונספירציה זה שהן תמיד מפעילות את מי ששומע אותן. גורמות לך לחפש עוד מידע, או לספר עליהן לאחרים בפוזה של מבין-עניין. אפשר גם תמיד להרגיש מופלה לרעה מול יודעי-הכל וחורשי-הרעה של הממסד.
ואין כמו סיפור "הנחיתה המדומה על הירח" כדי להוכיח שהממשל האמריקני, התאגיד הצבאי-תעשייתי, ה-CIA, הבית הלבן, הפנטגון וחבריהם עשו יד אחת כדי לשטות באנושות כולה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
על כן אני ממליץ בחום על "Dark Side of the Moon", ולא (לשם שינוי) זה של פינק פלויד. מדובר בסרט דוקומנטרי מ-2002 מושקע שמסביר את כל מה שידוע לנו על אותה תרמית שרקם הממשל בעזרת הבמאי הנודע סטנלי קובריק: לצלם את ה'נחיתה' באולפן סודי, למקרה של אסון במציאות.
מרואיינים בו בכירים נשואי-פנים ושועלי קרבות כהנרי קיסינג'ר, דונלד רמספלד (ששימש כבכיר בבית הלבן ב-1969) ואחרים. אלמנתו של קובריק מוסיפה גילויים למכביר. בצופה מכה תחושה של קנוניה מתועדת היטב וממוסמכת. מי לא יאמין לקיסינג'ר, שראה הכל וידע הכל? מי יכול לביים סרט כזה טוב יותר מקובריק, אביר המדע הבדיוני ואבי האודיסיאה בחלל?
זהירות - ספוילר מביך מגיע מיד
לאורך הסרט, גיבורי הקנוניה מצלמים ומכינים את הקרקע. אלא שהעלילה הולכת ומסתבכת; עקב בצד אגודל, המרואיינים מתבטאים בצורה חשודה, הכל נראה טוב מדי מכדי להיות אמיתי, וכשקובריק נרצח (והרי, הוא מת זה לא מכבר בעודו מצלם את "עיניים עצומות לרווחה"), אתה מבין שמשהו פה לא בסדר. בחציו השני של הסרט, הדוקומנטרי הופך למוקומנטרי, ופרצי צחוק מוזרים של קיסינג'ר ורמספלד מגלים לצופה שבאמת, לא היו דברים מעולם.
זה שיעור מאלף ב-Story-Telling, או יותר נכון - במלאכת הצ'יזבט. מומלץ לא רק לסטודנטים לקולנוע, אלא לכל מי שתמיד חושד בעיתונאים שהם מסתירים ממנו את האמת.
הצופה בסרט יכול, אם ירצה בכך, להישאר עם אותן שאלות על הזוית של הצל של הדגל האמריקני, מי צילם את מי יורד מהחללית, ומיהם הקבלנים של נאס"א שריפדו את דרכם אל הפנסיה דרך פרוייקט שלעולם לא המריא באמת. רק שהשאלות האלה הופכות לטיפשיות ומלעיגות את מי שמתעקש לבחור להאמין להן.
עדיין נותרו בימינו אנשים שמאמינים לניל ארמסטרונג, עתונאים שראו במו עיניהם את תכנית אפולו לפרטי פרטים, פקידים שישבו עם ניקסון כששוחח עם האסטרונאוטים, ומדענים שבדקו במו ידיהם אבנים אמיתיות שבאו מהירח.
באתר יו-טיוב, חובבי חלל 'נורמטיביים' מזהירים שיימחקו כל הערה מאוסה על תאוריות התרמית, ושומרים בכך על גחלת ההיגיון. הייתי ממליץ לכל עורך אתר אינטרנט לעשות זאת בטוקבקים שלו, אבל אצלנו בארץ - בחסות חופש השיסוי הקדוש, גם חובבי הקונספירציות מטביעים לנצח חותם הזוי בתחתיות של מאמרים (טובים יותר או פחות). אבל זה כבר באמת עניין לדיון אחר.
יורי או ניל, תחליט!
לפני שנים רבות, בשמירה לילית משעממת במיוחד, השותף האקראי לעוד פטרול מיותר היה חייל בשם יורי. משפחתו עלתה מברית המועצות בשנת 1989. הוא טען בביטחון של מי שיודע דבר או שניים על השם של עצמו - "הוריי קראו לי יורי על שם האדם הראשון שנחת על הירח". ניסיתי להסביר לו, שהוא מתבלבל.
הרי לא מעט רוסים קראו לבנם יורי, על שם יורי גגרין כמובן, האיש הראשון בחלל, גיבור ברית המועצות שנספה דווקא בתאונת מטוס (מסתורית כמובן) אחרי מסע הירואי לחלל. גיבור גיבור, אבל בירח לא ביקר. רב"ט יורי התעקש - יורי, על שם האיש הראשון על הירח. אמרתי לו, אתה מבין שאם אתה צודק היו צריכים לקרוא לך ניל, ואתה בכלל פרוסקי (הדברים נאמרו בהומור ובעייפות מובנית).
הפטרול הסתיים ויורי התרחק אל תוך החשיכה מבלי שהסכים להודות שטעה, או שהוריו הטעו אותו, או שמישהו שם התבלבל בין שתי מעצמות-על וגיבורי-על. או אולי... קונספירציה?