תוצאות הבחירות באירן והיבחרו של מחמוד אחמדינג'אד ברוב ענק לתקופת כהונה נוספת, מלמדות על ניצחון למחנה השמרני תיאוקרטי על המחנה הרפורמיסטי המתון - חסידי האיזון בין שלטון ההלכה לבין זכויותיו הדמוקרטיות של הציבור להשפיע ולקבוע את סדר היום במדינה.
בזכות הופעתו הכריזמטית, הצליח אחמדינג'אד ליצור בסיס יציב בחברה לתפיסה הטוענת כי המפתחות לשינוי המיוחל בתוך המסגרת של מהפכה האיסלאמית אותה חרתה אירן על דגלה, מופקדים בידי המשטר לבדו. אחמדינג'אד הוא הסוס שינווט את העם האירני אל חוף המבטחים.
כלומר, על אף הקשיים, לא הציבור הוא שיקבע לאן פניו מועדות - אלא חכם ההלכה, ה"רהבר", שהאמון בו מחייב ציות עיוור למשטר.
כך רכש אחמדינג'אד בארבע שנות שלטונו לא רק את אמונו של רוב הציבור, אלא גם אהדה וגיבוי מלא מצד הממסד הביטחוני-צבאי ובעיקר מצידו של העומד בראש המדינה, האייתולה עלי חמנאי, מחליפו של מייסד הרפובליקה האיסלאמית האימאם חומייני.
דפוסי ההצבעה המסורתיים לא השתנו
אין בכל הדברים האלה בכדי לטעון כי רוחות של שינוי אינן נושבות כרגע באירן. ההיפך הוא הנכון, עוצמת המאבק שהופעל בתוך מחנהו של המועמד אחמדינג'אד לפני הבחירות, על מנת לזכות מחדש בתמיכתו של הציבור, מעידה על גודל הריאקציה של המחנה הרפורמיסטי להידרדרות שחלה בתקופתו של אחמדינג'אד בתחום מדיניות הפנים - ובפרט עקב האבטלה הגואה, המצוקה הכלכלית והעוני.
על אלו ספג אחמדינג'אד ביקורת נוקבת במהלך מערכת הבחירות. גם שיעור ההצבעה הגבוה - למעלה מ-80% - מעיד על ענין ציבורי גבוה בויכוח בין שני המחנות היריבים, הרפורמיסטים כנגד השמרנים.
יחד עם זאת, דפוסי ההצבעה המסורתיים באירן, הנשענים על הזדהות עם המנהיג ועם סמלי המשטר, חזרו על עצמם גם בבחירות האלה. לא הייתה בכך הפתעה רבה. אפילו אם המועמד הרפורמיסט המוביל, מיר חוסיין מוסווי, שמיהר להכריז על נצחונו עוד בטרם התבררו התוצאות, היה מצליח לנגח את אחמדינג'אד בקלפי - ספק אם ניתן היה להבחין כעבור זמן-מה בשינוי מדיניות חוץ.
כל המועמדים שהתמודדו בבחירות ציינו כי מבחינתם סיכול תוכנית הגרעין של אירן הוא "קו אדום" ועליה להימשך בכל אופן. על אחת כמה וכמה כשמדובר במדיניות הנכפית מגבוה - על ידי אנשי הדת - ואינה מפעלו של הנשיא בלבד.
המהפכה הגרעינית
תוכנית הגרעין האירנית הייתה רעיון שנהגה והוצא אל הפועל דווקא בזמן כהונתו של חוסיין מיר מוסאווי כראש הממשלה, בשנת 1981. המלחמה עם עירק גרמה לאירנים לפנות למסלול זה
כחלק מבניית החוסן הלאומי ולנוכח ניסיונה הכושל של עירק לפתח נשק גרעיני. אין מדובר בתפנית של השנים האחרונות, אלא בתהליך ממושך ובחלק מהזמן אף רדום, שצבר תנופה במיוחד לאחר הגיעו של אחמדינג'אד לכס הנשיאות.
מה גרם להאצה? פרויקט הגרעין הפך להיות כלי לביטוי הלהט המהפכני של המשטר האירני, ובפרט לקריאת התיגר על המערב. יש לו כמה וכמה מטרות, שהמכנה המשותף שלהן הוא העלאת קרנה של הרפובליקה האיסלאמית בזירה האזורית ובזירה הבינלאומית. האמצעים: אי-ציות לתכתיבים בינלאומיים, הידחפות לתוך זירת המעצמות ובפרט אל המועדון האקסלוסיבי של מעצמות הגרעין, ועל ידי כך, יצירת מנופים של השפעה על קביעת סדר היום הבינלאומי.
צופה אל הבאות
מכל הבחינות האלה, משבר הגרעין הבינלאומי נפל לידיהם של אחמדינג'אד ומנהיגי המחנה השמרני כפרי בשל. הם לא צפו את עוצמת העניין והתהודה שתעורר תוכנית הגרעין האירנית בזירה הבינלאומית, עוד בטרם הושגה יכולת מבצעית ממשית. הם ודאי לא חשבו שתכנית הגרעין תהפוך לנושא החם ביותר על סדר היום של ארה"ב והאומות המאוחדות למזרח התיכון.
בפתח כהונה שנייה, שכפי הנראה תהיה גדושה לא פחות מקודמתה במשברים דיפלומטיים (ואולי גם צבאיים), יכול מחמוד אחמדינג'אד להמשיך בסדר-יומו בבטחה. יש לו גיבוי מוחלט מהמחנה שהצעיד אותו אל במת ההיסטוריה, הכרה בינלאומית (לטוב ולרע) ומעל לכל - תמיכה עממית גורפת. עם צירוף נתונים כזה, אין פלא שהוא מרשה לעצמו לדבר בחופשיות על מה שקודמיו לא העזו לבטא במילים.
הכותב הוא איש הדסק לענייני ערבים של חדשות 2
בחירות באירן - סיקור מיוחד:
מהומות אלימות בטהרן אחרי התוצאות הרשמיות
אירן החליטה כבר בסיבוב ראשון: אחמדינג'אד