כמה שעות של גשם הספיקו להציף את רוב בתי האב במחנה הפליטים ג'בליה שברצועה. שם חיים למעלה ממאה אלף תושבים רובם בעוני מחפיר ללא אמצעי הגנה, אוכלוסייה חלשה, מופקרת וחשופה לכל אסון שיבוא. למחנה הפליטים הגדול ביותר על פני הגלובוס אין אבא ואין מטפל, אפילו אין נציג אחד שיעלה זעקה למראה הילדים והנשים חסרות האונים שטובעות בהצפות, שיכריז על המקום כאיזור מוכה אסון טבע. כן היו הודעות לא מחייבות של ממשלת סלאם פייאד היושבת רחוק בראמללה, שתפצה את הנפגעים, הודעה בלבד שעד כה לא תורגמה למעשים.
מניסיון השנים שעברו, כך מאמינים האנשים במחנה, הודעת פיאד כמו חוסר המעש של ממשלת החמאס המקומית, תתאדה באוויר מהר יותר מביצות המים שעדיין מכסות חלקים נרחבים משטח המחנה.
במחנה ג'בליה מתגאים כל הזמן ואפילו מקבלים חיזוק מוראלי מן העובדה שהמחנה שלהם הוא זה שהוליד את האינתיפאדה הראשונה של שנת 1987. הם אלה שעוררו את כל מחנות הפליטים, הערים והכפרים בכל השטחים הפלסטינים, בגדה וברצועה, לקום נגד כוחות צה"ל במשך שמונה שנים עד שזכו להכרה בינלאומית ובכך הביאו למחשבה על פתרון לבעייה הפלסטינית.
אנשי המחנה, מוכה האסונות, שמאות מבניו נהרגו ואלפים נפגעו במהלך אותן שנים, לא שכחו כלל שהם הם אלה שסייעו להנהגה הפלסטינית, שישבה רחוק בטוניס, להגיע משם לכאן כדי להקים את הרשות הפלסטינית. מנהיגי המחנה יושבים בבתי הקפה ובקול רם זועקים "בזכותנו יצאה לאור האינתיפאדה ואיתה הגיע יאסר ערפאת והנהגתו רכובים על הסוס של אוסלו, שהעניק לעם הפלסטיני הכרה בינלאומית. יאסר ערפאת ויורשו אבו מאזן קיבלו מעמד של נשיא בזכות הניצוץ שיצא מג'בלייה והלהיב את האינתיפאדה, ובזכותה העם הפלסטיני קפץ אל קידמת הבמה הבינלאומית וכמעט כמעט קיבל מדינה".
המחנה הוצף כולו לפני שבוע במי הגשמים. ילדיו ונשיו עדיין שוקדים באמצעים כה דלים לפנות את מי הקולחין מריצפות הבתים בדלאים קטנים ללא מושיע. האנשים כאן במחנה מבטאים תחושה קשה של תיסכול ואכזבה, הרגשה כה עמוקה של בושה וחרפה על המנהיגים שיושבים על הכסאות המרופדים בעזה הסמוכה ובראמללה הרחוקה.
אחד מזקני המחנה , אמר לי שכל חייו שמע וראה , איך מנהיגיו הלכו לדבר מעל כל במה אפשרית בעולם כדי להציג את העוול שבו חייה החברה הפלסטינית, להם קל מאוד היה להתרים כסף רב, מיליוני דולרים, "באמצעות מצגות צבע בהן הופענו ילדי ואני ומי הביוב הזורמים ליד ביתינו הצנוע. בכל השנים היינו למכרה הזהב השחור שמלכלכך את דייריו אבל את כל הזהב האיכותי שהופק ממצוקות המחנה לא ראינו. הכסף הרב זרם, שמענו עליו קראנו בעיתונים את הספרות הרבות שהתנוססו ליד המספרים ונשארתי אני , ילדי והביוב הזורם, אותות לעוול ולקלון שמנהיגינו נחושים לשמר לשנים הבאות".
ג'בליה ומחנות פליטים רבים במולדת הפלסטינית יישארו תמיד מקור לגיוס כספים קלים, כמוהם כך גם המנהרות, הן פעילות במחתרת מתחת לאדמה, מוחזקות בידי אנשים ספורים. הבוס משלשל את הכסף הרב לכיסו ואת הפרוטות הוא משליך בגועל לאלה שבזיעת אפם חופרים את התעלות התת קרקעיות, מזיעים בתוכן וסופם ידוע: למות ולהיקבר ביום הקריסה של אותן המנהרות שנוצרו להנאתו של הבוס הגדול.
אלה הם החיים בג'בליה, בשאטי, בנוסייראת ומתחת לשטח מדרום לרפיח, יש מי שחי בכבוד וסובל כל חייו ויש מי שנולד כדי להנות מהסבל הזה.