הרבה מחמאות ושבחים חלקו הלילה זה לזה בנימין נתניהו וברק אובמה במהלך מסיבת העיתונאים בתום פגישתם הראשונה בוושינגטון. אבל מה באמת חשבו שני המנהיגים זה על זה? שפת הגוף והבעות הפנים העידו ששמחה גדולה לא הייתה שם.
בשלב ההצהרות עדיין הציגו השניים אווירה של אמון ונינוחות: הם הקפידו לפנות זה אל זה בגופם, לחייך כשהאחד נקב בשמו של האחר וניתן היה אפילו להבחין בתיאום בתנוחות. אך אם בהתחלה נדמה היה כי מדובר בידידות חדשה וחמה, במהרה התברר כי ממש לא כך הדברים. כאשר נאלצו נתניהו ואובמה להתמודד מול שאלות הכתבים נשרו המסיכות וניתן היה לראות בבירור את מצב רוחם ויחסם האחד כלפי השני.
שני המנהיגים הציגו ארשת פנים חמורית סבר כמעט לכל אורך מסיבת העיתונאים, כאשר אובמה נראה קודר ונתניהו מעט עגום ומותש. לא קשה היה להבחין כי שניהם נראו לא ממש מרוצים.
ראש הממשלה הישראלי הרבה להסתכל למטה ופנה רק לעיתים רחוקות לכיוון בן שיחו. סיטאוציה מסוג זו יכולה ללמד כי נתניהו היה מאוכזב מהמפגש, ולמרות מה שאמר בתחילת דבריו, לא חש קרבה רבה לאובמה. תנועותיו היו מדודות, שקולות והוא הרבה להשתמש באגרופים - מה שיכול להעיד על שליטה עצמית, אבל גם על תחושה שהוא נמצא בקרב.
אובמה בא להשתלט על העניינים
אובמה גם הוא לא הרבה להסתכל לעמיתו בעיניים ועשה כמה תנועות יד בודדות כלפיו כמחווה בלבד. הנשיא הרבה להשתמש בתנועות של שליטה, בלימה והכוונה, וזה מעיד כי הוא בא בכוונה להשתלט על העניינים, רואה עצמו כלוקח את ההגה בידיים ובדרך לעצור את מה שלא לרוחו.
הנשיא שילב את רגלו כלפי נתניהו בניסיון להראות זרימה ביניהם. גם נתניהו ישב בצורה פתוחה, אך מרגישים מאוד את האילוץ שבו זה נעשה. יש משהו בהבעת פניו וגופו המזכירים תלמיד שמאוד משתדל לרצות את מורו, למרות שהוא בעצם רוצה לעשות משהו אחר לגמרי.
משפת הגוף של שניהם נראה בסך הכל כי פגישה חיובית לא הייתה שם, אלא יותר הפגנה של עמדות נחרצות. התנגשות מנומסת של שתי גישות של שני אישים נחושים עם כוח רצון חזק. אובמה ונתניהו לא יצאו מוחלשים, אולי רק מותשים, ועם סוג של חומה או סדק בדינמיקה החיובית בין שניהם.
ד"ר גבריאל רעם הוא מומחה לתקשורת לא מילולית - לאתר של גבריאל רעם