ביום שבו גלעד שליט חזר מהשבי, מדינה שלמה התכנסה בתוך עצמה. כל הקלישאות נאמרו, אבל נראה שהן היו מתאימות ונכונות מתמיד כדי לתאר את המעמד. אחת מהן היא כוחו של האחד לעשות מעשה ולשנות את העולם. במקרה של גלעד הוא לא עשה מעשה, הוא גם עדיין לא שינה את העולם, אבל הוא בנה גשר בין העבר וההווה, בין אלו שהיו נגד לבין אלו שהיו בעד. אתמול, לראשונה מזה הרבה זמן, הרוב הגדול בכל צד הרגיש שהוא ניצח.
קלישאה אחרת אומרת שהמציאות עולה על כל דמיון, גם על זו של התסריטאי הגדול ביותר, וראינו זאת אתמול במהלך יום השידורים שסיפק דרמה מורטת עצבים: הייתה בו אקספוזיציה, סיפורי גבורה, תפניות בעלילה, רגעי מתח, שעות מבחן ומשבר, וגם קתרזיס מיוחל שנגמר בסוף טוב, עם טעם עדין של מורכבות חמוצה.
כל אחד יזכור היכן הוא היה ביום שגלעד חזר, אבל במהלך היום היו לא מעט רגעים שייצרבו בתודעה. עבורי, התמונות שזרמו באיטיות במהלך היום מלשכת העיתונות הממשלתית היו רגעי שיא שהעצימו בכל פעם את הדרמה, שהייתה גדולה ממילא, אבל יותר מכולן בלטה התמונה שבה גלעד מצדיע לראש הממשלה בנימין נתניהו.
הסיפור של התמונה מתחיל דווקא בקצין שעמד ליד גלעד המצדיע. שנייה לפני כן הוא בעצמו הצדיע לראש הממשלה ולאחר מכן הסיט את מבטו לעבר רב סמל שליט, שעמד ביציאה מהמסוק עם מדים מגוהצים במידה "ק". חייל מדוגם, עם דרגות חדשות, וסמל חיל השריון שנעוץ מעל הכיס השמאלי, עמד והצדיע כפי שהנחו אותו לעשות כמה דקות קודם לכן. הוא הביט בו בתקווה שהייתה מהולה בדאגה, בציפייה שיעמוד במשימה שנראית פשוטה לכאורה. למרות שידע שגלעד לא חש בטוב במהלך הטיסה, וגם כך הוא חלש וצנום, גם הקצין הוא חייל במדים, וככזה הוא ידע כמה חשובה הסימבוליות הזאת.
נתניהו השכלתן נכנע לנתניהו הרגשן
ברקע התמונה, אפשר להבחין בשני קצינים נוספים שנראים תשושים מעט. אולי גם הם לא חשו טוב במהלך הטיסה ביסעור, אבל כנראה שלא נעים להם מגלעד. אולי הם מסתירים דבר מה, אולי הם יודעים שגלעד אמנם חזר, אבל התהליך עוד רחוק מסיום.
ומהצד משקיף על שני הגיבורים המתווך המצטיין דוד מידן, מחויך ומרוגש. מבין את מלוא המשמעות של השבת לוחם הביתה. איש המוסד מידן, בוודאי מרוצה מהשלמת המשימה והשבת האוצר לחיק משפחתו, אבל גם שבע רצון מהצלחת המשימה המורכבת אליה נשלח על ידי הממונה העליון.
את פניו של נתניהו לא רואים בתמונה. רק מאוחר יותר נדע כיצד הגיב ומה אמר לגלעד כשפגש בו, אבל באותו רגע לא היה לנו סיכוי לדעת מה עובר על האיש שקיבל את ההחלטה הגורלית בניגוד לשכלו הישר ולמה שהצהיר בעבר. נתניהו השכלתן נכנע לנתניהו הרגשן, ובתסריט טוב רק הרגש מנצח.
הכתף המחויטת של ראש הממשלה בתצלום אולי מסגירה נוקשות, אבל רק אחר כך נגלה כמה אמפתיה הייתה במפגש הזה, כמה דאגה מצדו של ראש הממשלה לחייל הפדוי, ובעיקר כמה מחסומים נפלו שם כשנתניהו הניח את ידו הכבדה על גופו הצנום של שליט. פניו של נתניהו היו נרגשות, דואגות, ומלאות הקלה וחמלה - בדיוק כמו שציפיתי.
אם תמונה אחת שווה אלף מילים. כמה שווים חייו של אדם?
גלעד מצדו, גייס את כל כוחותיו כדי להצדיע בגאווה, והוכיח לעצמו ולעולם שרוחו איתנה. למרות הכול, הוא כבר לא אותו ילד שנשבה, אלא גבר צעיר שעבר דרך לא קלה שצרבה את נשמתו. לא יכולנו לבקש דמות יותר מורכבת מגלעד לסיפור הזה. מבחוץ הוא נראה שברירי, נערי ומופנם, אבל מפנים מלא גאווה וכבוד עצמי מהסוג שחשבנו שהלך לאיבוד. בהצעדתו הוא כאילו ביקש מכולנו שלא נרחם עליו בעודו מישיר מבט מבעד למשקפיו החדשים. שניות אחר כך התנצל בפני נתניהו על כך שהוא חלש, כמי שמודע לגודל הציפיות.
אחרי התמונה הזאת נפגש גלעד עם הוריו נועם ואביבה, שמסמלים את הישראליות של פעם. משפחה רגילה מיישוב קטן מאוד בצפון הרחוק. לא מקומבנת, לא מקושרת, לא עשירה, לא מתלהמת. משפחה צנועה וצודקת, שבדרכה השקטה והמאופקת סחפה מדינה שלמה למפגן סולידריות אדיר, והייתה מוכנה לשלם כל מחיר עבור החזרתו של גלעד.
משפחת שליט לימדה אותנו שדרמה יכולה להיות שקטה ועוצמתית מבלי להיראות כמו טלנובלה, ונדמה שכולנו התבגרנו ביום הזה שגלעד חזר הביתה. משפחת שליט הראתה לישראליות החדשה, זו שעשרות אלפים יצאו להפגין נגדה ברחוב, מהי הישראליות של פעם.
גלעד כבר לא ילד, כבר מזמן לא. הוא חייל במדים שחזר ממשימה אליה נשלח. אתמול הוא הוכיח שגם ברגעי הבלבול הוא יודע לענות "כמו שצריך", ושזיכרונו וחוכמתו מזדקפים מעל מבנה גופו הצנום. מהתמונות שתיעדו אותו אתמול נשקף איש מיוחד, מלא תובנות, מלא בחוכמה ושאיפות.