כששואלים אותי למה החלטתי לעלות לארץ אני נוטה תמיד לחזור ולדבר על הרקע של ההורים שלי. להורים שלי יש קשר חזק לישראל ולכן מניחים שגם לי יהיה קשר חזק לישראל. אבל זה רק חלק קטן מאוד של הסיפור.
ביקרתי בישראל מספר פעמים כשהייתי צעיר יותר והארץ תמיד ריתקה אותי. תמיד נדהמתי מזה שלעולם לא הייתי צריך להסתכל בתוויות בסופרמרקט כדי לוודא שהמוצר כשר. נדהמתי מכך ששבוע העבודה בארץ מתוכנן לחלוטין סביב השבת. בנוסף לזה, בכל פעם שאתה מסתכל ברחוב ממוצע בישראל אתה פשוט יודע שכולם, או לפחות רוב האנשים יהודים. עבור מישהו שנולד בחו"ל זה באמת דבר מדהים שקשה לישראלים להבין.
למעט מאוד מדינות יש אזורים גיאוגרפיים חשובים כל-כך בתוך גבולותיה. ממצדה, דרך ירושלים והגליל, לכל המקומות האלה יש אלפי שנות היסטוריה. לעיר שלי, טורונטו, יש 200 שנות היסטוריה, שזה משמעותי למדי יחסית לצפון אמריקה, אז אתם יכולים להבין את התדהמה שלי כשאני רואה עיר כמו ירושלים עם יותר מ-5,000 שנות היסטוריה.
אני נרגש להפוך לישראלי ולהתגייס לצבא. אני חושב שהחוויה של לחיות בקיבוץ בנגב תהיה מדהימה ואני חושב שהמשיכה שלי לישראל רק תגדל ככל שאלמד יותר על התרבות הישראלית ועל השפה העברית. אני מצפה בקוצר רוח לעשות את זה ואני אסיר תודה על כך שיש ארגונים כמו 'נפש בנפש' ו'גרעין צבר' שיעזרו לי במעבר. אני חושב שבלעדיהם זה היה קשה מאוד ואני שמח על עזרתם.
למה אני מצפה משירותי בצבא? אני צופה שאלה יהיו שלוש השנים הכי קשות של חיי, ללא תהילה או גמול כספי. אבל אני יודע שההרגשה של לעשות סוף-סוף את המעשה הנכון תאפשר לי לישון היטב ולהרגיע את מחשבותיי.
אדם רנקוסינסקי הוא אחד מקבוצה של 360 עולים חדשים מצפון אמריקה שמגיעים על סיפונו של מטוס הג'מבו של ארגון "נפש בנפש". הקבוצה נחתה הבוקר בנתב"ג. מתוך קבוצה זו מספר חסר תקדים של 104 מתוכם הם צעירים וצעירות שיתגייסו לאחר התאקלמותם לצה"ל. הצעירים עולים לישראל במסגרת מבצע משותף של ארגון "נפש בנפש", המשרד לקליטת עלייה, הסוכנות היהודית, תנועת הצופים-גרעין צבר ובחסות ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF).