להסתכל או לא להסתכל? זו השאלה כשמדובר במבוגרים. אבל מבחינת בני הנוער, האפשרות להתעלם מאפליקציית סיקרט הרבה יותר קשה. בניגוד לפייסבוק, שם מתייגים אתכם, כאן יכולות להתרוצץ עליכם שמועות מטורפות - מבלי שבכלל תהיו מודעים. ואז תגיעו לבית ספר באחד בספטמבר כשכולם מתלחששים מאחורי גבכם.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של דפנה ליאל
אתמול, אחרי שפרסמנו כתבה בעניין, פנו אלינו אנשים רבים שביקשו לסייע במלחמה נגד האפליקציה. אז הנה כמה תובנות מה אפשר לעשות:
1. לתבוע. החוק במדינת ישראל קובע כי הגוף המפרסם הוא הגורם האחראי לפרסום לשון הרע, גם אם הוא אישית לא אמר את הדברים. האחריות על מי שהפיץ את הדיבה (לצורך העניין סיקרט) ומי שפרסם אותה (אותו ילד משועמם) משותפת.
לכן, לדברי עורך דין אביב אילון, מומחה במשפט האינטרנט ומחשבים, ניתן לתבוע את חברת סיקרט, וגם העובדה שהיא יושבת בחו"ל לא צריכה לשנות. הפיצוי על הוצאת לשון הרע הוא 50,000 שקלים כשמדובר בפרסום תמים, וכפול אם היה זדון. אם באמת יהיה גל של תביעות אולי כך בעלי החברה יתחילו להבין את השימוש ההרסני שנעשה באפליקציה כאן בישראל.
2. מקבלי החלטות שיפעלו לביטול האפשרות להוריד את האפליקציה בארץ. שינוי החוק קצת מיותר, בהתחשב בכך שכבר היום חל איסור לפרסם לשון הרע. הבעיה היא שישנם גם אנשים שעושים בה שימוש ראוי, וייתכן שהפגיעה בהם תהיה לא מידתית .
3. הפתרון החינוכי. אם ההורים יהיו מודעים ויאחדו כוחות הם יוכלו לגרום לילדיהם לצאת מהאפליקציה.
לא יקרה שום דבר אם ההורים יפתחו קבוצת ווטסאפ עצמאית ויחליטו שהם לא מרשים לילדיהם להשתמש בניידים כל עוד הסיקרט מותקן שם. כשמדובר בהורה אחד זה לא כל כך אפקטיבי, אבל עם קבוצה מגובשת ומלוכדת הכל אפשרי. וניתן גם לרתום למשימה את המורה או היועצת. כמובן שגם מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה להתפתחויות בשטח, וללמד שוב ושוב על ההשלכות ההרסניות של פרסום שמועות והעלבות על ילדים אחרים.
4. וכן, גם לילדים ולבני נוער יש אחריות. הם יכולים להחליט: מוחקים את האפליקציה. אם אף אחד לא יהיה שם סיקרט תפסיק לשמש במה כל כך קטלנית. זה הכול עניין של טרנדים. ואם כמה ילדים אמיצים יובילו את היוזמה בכל בית ספר הם יכולים לגרום לכך שהיציאה מהסיקרט תהיה לא פחות פופולרית מהכניסה אליה.