בין ברקת לברק: ניר ברקת נראה כמו האדם האחרון שיכול לזכות בראשות עיריית ירושלים. הוא חילוני בעיר הולכת ומתחרדת, עשיר כקורח בעיר הענייה בישראל, איש אפור וחסר כריזמה שמעוניין לרשת את אהוד אולמרט וטדי קולק.
ובכל זאת, לפי כל הסקרים, איש העסקים האלמוני יהפוך בעוד שלושה שבועות לראש העיר החשובה בישראל, אחרי שהכניע בקלות שורה שלמה של פוליטיקאים רבי עוצמה: ארקדי גאידמק, מאיר פורוש, ראובן ריבלין, ואפילו אריה דרעי.
הניצחון המקומי של ברקת יכול ללמד שיעור חשוב מאוד בפוליטיקה ארצית. לפני חמש שנים, בתום מרוץ צמוד מאוד, הוא הפסיד למועמד החרדי אורי לופוליאנסקי בפער קטן. בעיתונות המקומית אמרו שהוא מחוסל ושיפרוש, בעיתונות הכללית הסבירו שלירושלים לא יהיה יותר ראש עיר חילוני, לופוליאנסקי הציע לו את השמיים אם רק יצטרף לקואליציה העירונית והסביר לו שכך נוהגים פוליטיקאים.
אבל ברקת, נאיבי שכמותו, חשב אחרת. הוא לא התפטר ולא השתדרג, לא לקח פסק זמן, לא הסביר שהנסיבות השתנו ואפילו לא ראה מכאן דברים שלא ראו משם. בחמש השנים האחרונות, נאמן להבטחתו, ברקת הוא יושב-ראש אופוזיציה. לא פחות ולא יותר. וזו הסיבה היחידה שבעטייה הוא גובר על מועמדים ידועי שם מהזירה הארצית. כשלבוחרים הירושלמיים נמאס מהשליטה החרדית ומהלכלוך ברחובות, הם פונים לאדם שבמשך חצי עשור ישב באופוזיציה וארגן ניקיון בהתנדבות. לא כי היה מלהיב או סוחף. פשוט כי היה שם.
כמו בכיכר ספרא, ככה בכנסת: בישראל יש שתי דרכים בלבד להיבחר לתפקיד ראש הממשלה. אחת, להיות ראש ממשלה מוצלח ולהיבחר שנית. השנייה, להיות יושב ראש אופוזיציה. אף פוליטיקאי, מעולם, לא הגיע לראשות הממשלה מכס השותף הקואליציוני הבכיר. אם ראש הממשלה טוב, הבה נבחר בו שוב. אם הוא גרוע, למה ישבת איתו?
הליכוד, אגב, יודע זאת היטב. לכן אף פעם לא ישב בממשלה כדייר משנה. מפלגת העבודה, לעומת זאת, פועלת בשנים האחרונות תחת הרושם שישיבה באופוזיציה היא עבירה פלילית. לכן התחלפו חמישה מראשיה תוך עשור בלי שאיש מהם ידרוך בלשכת ראש הממשלה. לכן גם השישי, אהוד ברק, לא יחזור לשם במהרה.
לו הייתי חבר כנסת, הייתי אוסר בחוק על מפלגות יריבות לשבת יחד בקואליציה. כשיריבים מושבעים חוסים פעם אחר פעם תחת אותה ממשלה, אף אדם שפוי לא יטרח לצאת ולהצביע. אבל כשיש עימות אמיתי, או-או, שיעור ההצבעה נוסק. תשאלו את הצרפתים: 86% מהם התייצבו בקלפיות כדי להכריע בין רויאל לסרקוזי. וגם מקיין, אגב, לא ישמש כמזכיר המדינה של אובמה. מה שטוב לברקת, טוב גם לברק.