פרשת הקוטג' הגיעה במהירות שיא משולחן הצרכנים, דרך הפייסבוק והטלוויזיה, אל שולחן הממשלה. רק תחנה אחת הגבינה עם הגושים לא הייתה צריכה לעבור: את שולחן המבקר. מה שנחוץ לנו הוא דיון ציבורי נוקב.
כרגיל במקומותינו היה זה מיכה לינדנשטראוס ראשון להתערב. אך נשמעה יריית הזינוק לפרשה, וכבוד השופט בדימוס כבר קפץ ראשון אל המים, לבדוק ולחקור, לשכשך בבריכת קוטג' מלאה בכותרות.
בכל הכבוד, מה לגבינה חמישה אחוז ולתפקידו של המבקר? החוק מסמיך אותו לקיים ביקורת על המשק, הנכסים הכספים ההתחייבויות והמנהל של המדינה או גוף מגופיה. מכוח איזו סמכות, אם כך, אמורים החבר'ה של לינדנשטראוס לאסוף ראיות במחלבה של תנובה? ומתוקף איזה חוק אמור כבוד המבקר לפרסם דו"ח נוקב על מחירים של מוצר שמוכרת חברה פרטית לצרכן פרטי?
אם היה מדובר בהתנהגות חד פעמית, מילא. אלא שידו של המבקר בכל. לינדנשטראוס מגלה זה זמן רב חיבה לכותרות של כתב מדיני רעב, יצר פרסום של פליט ריאליטי ותאוות סיפוח שלא הייתה מביישת גם את מיכאל בן-ארי. אישים ששוחחו עם המבקר לאחרונה נדהמו לשמוע שהוא משתעשע ברעיון להמליץ על ביטול המע"מ על המים, משל היה שר האוצר.
ממש במקביל, פרסם לינדנשטראוס דו"ח קטלני שעסק באחוזתו הפרטית של גלנט וחיסל את רמטכ"לותו המיועדת. זאת, למרות שאין בדו"ח אף מילה על רשויות המדינה, שרק אותן הוא מוסמך לבקר. "אין מחלוקת כי יואב גלנט פלש לשטח לא לו", פסק המבקר, אבל את אותן המילים ממש אפשר לומר גם על התנהלותו של כבוד המבקר בפרשה.
האקטיביזם הביקורתי שהנהיג לינדנשטראוס עם כניסתו לתפקיד היה משב רוח מרענן. ההיפר-אקטיביות הנוכחית שלו היא כבר טורנדו הרסני. סופה ברור: הוא יכרע תחת עומס התלונות כפי שבג"ץ קרס תחת נטל העתירות שהולידה מדיניות "הכל שפיט". ממילא, יכולתו ורצונו לטפל בהן מוגבלים. יועצו לשעבר של המבקר, מאיר גלבוע, כבר הזהיר בראיון ל"הארץ" ש"במשרד המבקר אין אהדה יותר מדי גדולה לנושאים האמיתיים של השחיתות, אלא לנושאים שיש בהם מה שנקרא סקס אפיל". ועל כן, תוך זמן לא רב הפופולאריות של המבקר תצנח בדיוק כמו שצנחה הפופולאריות של בג"ץ. למי שלפי הדיווחים משתעשע ברעיון לרוץ לנשיאות המדינה, אולי זה יהיה נימוק משכנע להרפות קצת. לא הכל בקיר.