יש משהו אבסורדי בעובדה שיו"ר מפלגה, שמאחוריו שבע אצבעות בקושי, מגיע לעמדה בכירה של שר הביטחון. כשמשכללים את העובדה שהוא מצליח ליצור מצב שהוא זה שבכותרות, לפחות בנושא המדיני - לא פחות מראש הממשלה, האבסורד מגיע לרמות גבוהות במיוחד.
"תגיד", שאלתי השבוע את אחד מהבכירים בסביבתו של ראש הממשלה, "אתם לא חושבים שאתם טועים טעות קשה, שאתם נותנים לברק להשתלט על השיח הציבורי ומעניקים לו במה כאילו הוא הגורם המרכזי בממשלה?"
התשובה די הפתיעה אותי: 'תראה', הבהיר הבכיר באופן הכי גלוי, 'ברק תורם לנו רבות לדימוי הממשלה. זה לא מספר האצבעות שיש מאחוריו, העובדה שהוא ליד שולחן הממשלה מעניקה משקל של ממשל מבלי קשר למשקל הסגולי. שלא לדבר על כך שהציבור רוצה אחדות. לציבור טוב אחדות. גם הציבור בימין רוצה אחדות. לא כולם אבל רובם. ברק מביא לנו את הדימוי של האחדות. וזה חשוב.
'אבל יש עוד משהו, והוא לא פחות חשוב', המשיך בן שיחי שהדהים אותי בכנותו, 'האדם הכי שנוא בתקשורת לעת הזו, יותר מנתניהו שהוא מאוד שנוא לטעמנו, זה אהוד ברק. כך שזה ממש לא אמור להפריע לנו שהאיש עושה רעש וצלצולים, שיהיה בכותרות, מעמדו לא מאיים עלינו והוא לא מהווה אלטרנטיבה לנתניהו. הרי אף אחד לא באמת מתלבט בין ברק לנתניהו, כך שאין לנו בעיה שהוא זה שמדבר. את המדיניות אנחנו קובעים, ובמס שפתיים הוא מעניק לנו את המטריה הדרושה לנו'. מילים ברורות וחד משמעיות.
הכעס ב'ישראל ביתנו'
"אל תשכח שיש לנו את ליברמן בצד השני" אמר לי הגורם. "ליברמן מספק לא מעט כאבי ראש, אבל יש לו חמש עשרה אצבעות סגורות. אצלו אין משחקים ואין סיפורים, כשהוא אומר להצביע בעד מצביעים בעד, כשהוא אומר להצביע נגד מצביעים נגד. אנחנו חייבים לעבוד בתווך, בין לבין".
אני לא יודע אם בן שיחי יודע עד כמה מצבו עם 'ישראל ביתנו' אינו בכי טוב, או שהוא יופתע לקרוא כאן על נייר עמדה שאמור להגיע ללשכה מיד אחרי החג ובו שורה של תלונות על אי קיום שורה של סעיפים בהסכם הקואליציוני.
ב'ישראל ביתנו' לא אוהבים לדבר הרבה. הם מסכמים, והכי שונאים זה שמשקרים אותם. זה במנטליות. ואם משקרים הם מיד מטילים סנקציות. כרגע על הפרק להכשיל במליאה את האפשרות להעניק לסגני שרים זכות הצבעה בועדות. למה? הסיבה הרשמית היא בגלל שהם בעד הפרדת רשויות. הסיבה האמיתית: שורה של הפרות של הסכמים קואליציוניים שמקוממים אותם.
הסיבה הסופר אמיתית כפי שאנו שומעים מאחד מבכירי הסיעה: 'הליכוד דאג לכל חבריו לשלל, עכשיו הוא בבעיה שיתמודדו'. כך לא פחות ולא יותר. למה צריך לדאוג להם? שידאגו לעצמם.
האווירה החשדנית בין 'ישראל ביתנו' לליכוד היתה קיימת מלכתחילה, אבל היא מתעצמת והולכת. כרגע, בעל הבית שיושב במשרד החוץ, משקיף עליה רק מהחוץ ונותן הוראות מלמעלה. ברגע שזה יגיע אליו כבר יהיה מאוחר מדי. הוא חותך על המקום ואין לו שום סנטימנטים.
נכון, הוא מרוצה מעבודתו ועבודת שריו, אפשר לומר מרוצה מאוד, אבל הכבוד חשוב להם יותר מכל. "הכי אנחנו שונאים שמשקרים לנו. מלכתחילה חשדנו שישקרו לנו ולכן כתבנו הכל שחור על גבי נייר, משחקים שיעשו עם סיעות אחרות" - הם אומרים.
כיפופי הידיים
כדי להבין על מה הם כועסים חייבים להיכנס לראש של יוצאי מדינות חבר העמים. שהרי לרוב המוחלט של הקוראים התאריך - 09.05 שבו מציינים את יום הנצחון של הרוסים על גרמניה הנאצית, לא ידוע. אבל אצל יוצאי מדינות חבר העמים התאריך הזה ייחודי ומיוחד ולכן מיד כשהוקמה הממשלה הם ביקשו שנציגה מטעמם תייצג אותם על דוכן הנואמים בכנסת בדמותה של סופה לנדבר. הם התפלצו כאשר על הדוכן עמד יולי אדלשטיין נציג הליכוד. 'הם רוצים להשפיל אותנו'.
הייתם צריכים לראות השבוע את יו"ר סיעת 'ישראל ביתנו', ח"כ רוברט אילטוב, מחמיץ פנים לזאב אלקין, אף הוא יוצא מדינות חבר העמים, שניסה לרצות אותו. אלקין המשמש כיו"ר הקואליציה חייב את יו"ר סיעת 'ישראל ביתנו', אבל אל תטעו באיש. הוא ערמומי, חרוץ, מוכשר ורציני ויודע לעבוד ואם מישהו מהתל בו, הוא דואג ללמד אותו לקח.
מתברר שגם מאחורי החנופה הזולה של אלקין מסתתר סיפור בדמות 'אגודת הידידים ישראל רוסיה'. לטענת 'ישראל ביתנו', ראשות האגודה הזו מגיעה להם בהסכם קואליציוני. למרות שיש להם שר חוץ שעובד כל הזמן מול הרוסים, האגודה הזו חשובה להם. הם אוהבים לעבוד עבודת רוחב. לא רק של שר מול שר, אלא של כל פקיד מול פקיד. ככה הם משיגים מטרות, מקיפים אותן מכל עבר.
לח"כ רוברט אליטוב נודע יום אחד, שמאחורי גבו, החליט יו"ר הכנסת ראובן ריבלין למנות את אלקין לתפקיד. באותו רגע הוא החליט להסיט כנגדו את כל הסיעה והוא עושה זאת בחדווה תוך שהוא מסתובב במסדרונות הכנסת ומדבר עליו בכינויים הלקוחים מספרי ילדים על הדוד הגדול עם האף הגדול.
בסביבת ראש הממשלה טוענים כי אלקין עדין לא מונה ויש אי הבנה. אבל ב'ישראל ביתנו' לא מאמינים להם ולא קונים זאת. 'אז שימנו איש מטעמנו עכשיו', הם אומרים, תוך שהם מבטיחים לכל מי שמוכן לשמוע שבחישוב הבא של ריבלין לנשיאות המדינה הוא מוזמן להסיר מהמשבצות שלו את 15 האצבעות שלהם, כי הוא לא יקבל אותן ויהי מה.
אבל הם לא מסתפקים בכך. כשהם מדליקים גפרור, הם מציידים אותו בחומר תבערה שמספיק ל- 15 תחנות דלק ולכן מאחורי הקלעים עושים לריבלין בוקה ומבולקה אפילו עם חברי סיעות ערביות.
למה? - קודם כל למה לא. שנית כשמזכירים את שמו של טיבי, הנחשב לידידו של ריבלין, הם מקבלים סחרחורת. 'מה פתאום מינו אותו לסגן יו"ר הכנסת? הוא הרי לא מייצג את כל סיעות הערבים בכנסת, אז איך זה יתכן שימנו סגן אחד לסיעה גדולה כמו שלנו ועוד סגן לח"כ שיש לו סיעה בת 3 מנדטים? ועוד בלי לתאם?!'
אבל זה עוד לא הכל. כעת ריבלין, ידידו הטוב של ח"כ טיבי, רוצה להעניק לו מתנה בדמות ועדת חקירה פרלמנטרית על אי שילובם של ערביי ישראל במשרדי ממשלה. 'חוצפה', אומרים בסיעת 'ישראל ביתנו', 'ועדת חקירה פרלמנטרית? ועוד למי? ליועצו של ערפאת? אנחנו נלמד אותם' - הם אומרים וצועדים לכיוון חדרו של ח"כ טאלב א-סנא חבר ועדת חוקה ומשפט, בראשותו של חבר סיעתם ח"כ דוד רותם, ומציעים לו להקים ועדת משנה של ועדת חוקה בענין, כדי לטרפד את הוועדה הייחודית שיו"ר הכנסת רוצה להעניק לטיבי.
בסיעת 'ישראל ביתנו' גם ממש לא חיבבו את העובדה שועדת חוץ וביטחון נותרה בידי הנגבי תמורת ועדת הכלכלה שהועברה מהאופוזיציה לקואליציה. לא בהכרח שהם היו מתנגדים, אלא בעיקר בגלל שעשו זאת בלי להתייעץ ו או לקבל אישור עם שותפה בכירה כמותם. העובדה שיו"ר סיעת 'ישראל ביתנו' ח"כ אילטוב מונה ליו"ר ועדת משנה של חוץ והסברה עדיין לא מספקת אותם. גם הנסיון שלהם להעביר בועדת הכנסת החלטה לתת לסגני שרים להצביע בוועדות בלי לתאם איתם מקוממת אותם, למרות שלאחר איומים לפחות בוועדה היה תיאום, אבל כעת כעונש הם מבטיחים להצביע במליאה נגד.
שדה קרב באמצע מדינת ישראל
בימים אלו שוקד שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, מטעמו של אביגדור ליברמן, על כתיבתו של נייר עמדה שיוגש בתחילת שבוע הבא ללשכת ראש הממשלה וראשי הקואליציה ובו שורה של סעיפים שלא קויימו בהסכם. שם מבטיחים לא לעבור לסדר היום.
בכלל, ב'ישראל ביתנו' לא ממהרים לעבור לסדר היום גם כשמדובר בחבר סיעתם, במיוחד כשלא מדובר באחד משלהם. כך למשל אנו חושפים כאן לראשונה מכתב ששלח יו"ר סיעת 'ישראל ביתנו' ח"כ רוברט אילטוב לשר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ. העובדה שהוא חבר סיעתו, לא ממש משנה לו.
המכתב נשלח על רקע הדיבורים על פינוי מאחזים חוקיים ולא חוקיים. באותם ימים נתקל אילטוב בתופעה אחרת מקוממת לא פחות והוא מגולל אותה במכתב המדבר בעד עצמו:
"הנדון: שדה קרב באמצע מדינת ישראל - אבטחת אתר בניה על ידי פלוגת מג"ב".
"אני פונה אליך בבקשה לטפל באופן מיידי בתופעה שאינה מתקבלת על הדעת. בתוקף תפקידי כח"כ אני מסייר תדיר ביישובי הארץ. ב- 24.05.09 ערכתי סיור מקיף ביישובים בדרום כחלק מסיור מקדים לסיור סיעתי של סיעת ישראל ביתנו לענין פיתוח ההתיישבות בנגב.
במהלך ביקורי ביישוב עומר התכוונתי להיכנס לתוך אתר בניה ביישוב ולהתעניין בפיתוח. להפתעתי הגיעו שתי ניידות של יחידת מג"ב וניידת של הבילוש, אשר הסבירו לי כי האתר מאובטח על ידי הפלוגה ובשל סיכון לחיי והעובדה כי לא הודעתי מראש על הגעתי, אינו מאפשר להם להכניס אותי לסיור במקום ללא הוראה מדרג גבוה והגברת כוחות האבטחה. לפי דברי קצין הבילוש הסכנה היא בכך שחברי שבט הטרבין הגרים במקום באופן בלתי חוקי עלולים לירות בנשק חם ואף נקטו באלימות פעמים רבות בעבר, לדוגמא שריפת מכולות ומשאיות.
לא די ששבט טרבין אשר השתלט על אדמות המדינה באופן בלתי חוקי לא מוכן לפנות ולעבור לחלופה התיישבותית חוקית, אף הוצע להם פיצוי גבוה מאוד בסך 3 מיליון ש"ח למשפחה (ושוב אני מדגיש שהתשלום הוא על התפנות משטח עליו השתלטו באופן בלתי חוקי). השבט עדיין ממשיך לקבוע יסודות במקום כגון מבנים בלתי חוקיים שהגדול בהם הוא מסגד מפואר.
אבקשך לנקוט בצעדים מידיים להשלטת הסדר במקום על פי חוק. מודה לך מראש, ח"כ רוברט אילטוב".
מעניין מה המורה איווט חושב על שני התלמידים שלו שמתקוטטים זה עם זה. האם יתערב? האם ישמח מחד וינזוף מאידך? סביר להניח שכן.