שבוע הספר העברי, וכל המספרים והסטטיסטיקות, וכמה כותרים יצאו, וכמה מזה פרוזה, כאילו שכמויות זה אינדיקציה למשהו. זה שוואן-גוך מכר תמונה אחת בכל חייו, זה מעיד משהו על האיכות שלו? בקיצור, לא על זה אני רוצה לדבר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בכיכר רבין החגיגה הרגילה. וכולם באים לקנות בהנחה, כי חוק הספרים מאפשר לתת בשבוע הספר הנחה עד עשרים אחוז גם על כותרים חדשים. אז עשרות אלפים באים לקנות.
אני מבין את האטרקציה של ספרים חדשים. אם יש ספר מדובר, תמיד הוא יהיה משהו שרק יצא. נניח שאתם אוהבים את אתגר קרת, סביר שכבר יש לכם את הכל שלו, מ"צינורות" שמכר בקושי 800 עותקים כשיצא, והלאה, אז אם הוא יוציא ספר חדש, סביר שהוא ימכור יותר מהקודמים. ובכל זאת:
לכו לחנויות של הספרים המשומשים. אני יודע שהסופרים והמחברים וההוצאות והרשתות הקורסות והרשתות היציבות לא יאהבו אותי על זה, אבל אני אשרוד וגם הם. לכו לחנויות הספרים המשומשים, או אפילו לחנויות הספרים העתיקים. תקנו לכם עותק ישן של ספר שאהבתם לפני 40 שנה. לפרוזה אין תאריך תפוגה. להיפך, לפעמים היא משביחה עם השנים. תקנו ספר עם כתמים חומים כאלה וריח של ספר ישן. זה סוטול חוקי, וזה אחלה סוטול.
פעם הייתי בשבוע האופנה הישראלי מאחורי הקלעים. הדוגמניות שנולדו פה ישבו ולעסו מסטיק בין התצוגות, להעביר את הרעב בלי להוסיף קלוריות. הדוגמניות והפניסטיות ממוצא רוסי ישבו וקראו ספר. זה תמיד היה ספר ישן. זה תמיד היה ספר קלאסי עבה. איכשהו בתרבות הרוסית נהנים לקרוא שוב ושוב את הקלאסיקות. כמו בטהובן, כמו מוצארט. זה ששמעתם את הסונאטה לפסנתר מס' 11 פעם אחת לא אומר שלא תרצו לחזור אליה שוב ושוב.
לכו תקנו לכם ספר ישן. אולי ספר קלאסי. איזה תרגום מופת. ספר מהתקופה שבה השפה העברית כללה יותר מ-400 מילים. ספר מהתקופה שבה כתבו אחרת. תקנו ספר ישן, משומש, ספר שהוא מקומט ומוכתם כי כבר אהבו אותו אחרים, וזה סימן טוב לזה שגם אתם תאהבו אותו. תקראו אותו שוב. על הדרך תתמכו גם בחנות ספרים ישנים עצמאית.
זה חשוב. חג שמח.