איטליה, אמצע המאה ה-14, "המוות השחור" - מגפת הדבר שהתפשטה על פני אירופה כולה והביאה למותם של 25 מיליון בני אדם. משפחות שלמות מתו, כפרים נמחקו. שלהי ימי הביניים היו איומים. הרעב, העוני, הפשיעה, נזקי מזג האוויר ולבסוף הדבר הקטלני. כל כך הרבה סבל וכאב וצער.
ובתוך כל החשכה הזאת יוצא ג'וזפה עמנואלה פגמינו למסע למצוא את המרכיב האחרון בשיקוי שיבטיח לו חיי נצח. פגמינו סוחר בעשבי מרפא, שודד קברים ונוכל מדופלם, הוא ראה מראות אימה, שמע בכי, צווחות וזעקות וחווה על בשרו יותר ממה שמסוגל לעבור אדם בגלגול חיים אחד. ובכל זאת הוא רוצה בחיי נצח.
מה גורם לאדם להיאחז בכזו נואשות בחיים? בחיים הארורים אותם הוא חי? כל כך הרבה פעמים עמד מול המוות וניצל ברגע האחרון, כל כך הרבה פעמים איבד את שפיות דעתו ובכל זאת - הוא יעשה הכל כדי להשיג את אותו מרכיב שיבטיח לו להישאר כאן לעד. ומהו אותו מרכיב נעלם? חתיכה קטנה מקצה הציפורן של בן השטן.
"המפלצת" - בסך הכל נער אילם
השטן שכב עם מכשפה ומהתועבה הזו נולד בן השטן - יצור מפלצתי עם רגלי עז. לפגמינו נודע שאותו ילד נמצא במרתפו של הבישוף אגוסטינו מלוקה ומחכה שיעלו אותו למוקד, אחרי שכבר שרפו את אמו המכשפה. פגמינו מצליח במעשי רמייה להגיע למרתפי הכלא, שם הוא מגלה שהמפלצת הנוראה היא בסך הכל נער צעיר שלשונו נגדעה מפיו, זה בן השטן שקהילה שלמה ובראשו בישוף מכובד מפחדים ממנו.
סיפור הרפתקאות מצמרר, לא לבעלי קיבה רגישה. יש בספר הזה הרבה יותר מהנגלה לעין בקריאה ראשונה. הסופר, ביארנה רויטר, זורק אותנו לאווירת האימה הנדרשת בלי יותר מדי הקדמות. ימי הביניים מהצד הזוועתי שלהם. אנשי דת חסרי מצפון, דלות בלתי נתפסת, חיים ומתים בערבוביה מצמררת, נזירים, אבירים, מוכי גורל ומוכי דבר, ובין כולם פגמינו שלנו, נחלץ שוב ושוב מצרות וממשיך בדרכו, אוסף לו בני לוויה זמניים, משתנה עם כל פיתול עלילה נדרש ולא מתייאש.
אני לא יודעת אם הייתי שורדת כל כך הרבה כאב אלמלא הכתיבה המופלאה של רויטר (בגב הספר גיליתי שהוא זה שכתב את התסריט ל"פלה הכובש"). הבטן שלי התהפכה, הייתי צריכה הפסקות נשימה ולא תמיד הייתי בטוחה שאצליח לצלוח את הספר עד סופו. אבל היה שווה.
"כתר ספרים" ו"קרן" הוציאו את הספר הזה, דנה כספי תרגמה מדנית בכישרון רב.
היערות ותגובות ניתן לשלוח ל: sigalr@news2.co.il