זה כבר כמה ימים שאני מוטרדת מסוגיית הדרת הנשים שפלשה לחיינו בקול גדול, ואני לא מצליחה להגיע עם עצמי למסקנה מה מטריד אותי כל כך. אז נכון, זה נורא מרגיז שניסו להקים את טניה באוטובוס ומקומם בצורה בלתי רגילה שירקו על נעמה הקטנה.
זה מרתיח את הדם שלא נותנים לאישה פורצת דרך לעלות על הבמה ולקבל פרס על עבודתה וכמעט הביא אותי לדמעות כשנאסר על נשים להספיד את יקיריהם. אבל זה לא זה. לא. כי אלו מעשים קיצוניים שאינם מעידים על הכלל, ואותי מרגיז הכלל.
מרגיז אותי שהמדינה מאפשרת למגזר שלם לנהוג בנשים שלו כאזרחיות סוג ב'. מטריד אותי שהמדינה, ואנחנו כחברה, מאפשרים למגזר שלם להדיר את הנשים שלו מהמרחב הציבורי, הרי יש 16 מנדטים למפלגות החרדיות וביניהם אין אף לא אישה אחת (וגם לא תהיה בעתיד הנראה לעין).
הרי קם קול זעקה בדרישה שבית המשפט העליון ייצג את כל העם - ביקשו שופט מזרחי, שופט חובש כיפה. אבל בבית הדין הרבני? שם איש אינו דורש ייצוג הולם לנשים. למה? כי כבר קיבלנו שככה זה. ויתרנו.
זה המקום לומר שאין לי דבר וחצי דבר נגד הדת, גדלתי בבית שבו הדת נכחה באופן קבוע ואפילו בצורה נעימה. יש לי בעיה עם זה שהמדינה מאפשרת למגזר הזה לכפות על נשותיו את אורח החיים הזה. גברתי השרה לימור לבנת, הבעיה שלי היא שאנחנו לא מוכנים שהחרדים יכפו עלינו הפרדה במרחב הציבורי, אבל אנחנו כן מוכנים שהם ידירו לחלוטין את נשותיהם מהמרחב הציבורי, ויפלו אותן כל עוד זה קורה במגרש שלהם - בתוך החברה שלהם.
לנשים החרדיות מגיע יותר
כשהייתי במשרד התחבורה החלה וצפה סוגיית קווי המהדרין. זעמתי אז על הרעיון כי זה הזכיר לי את ההפרדה של השחורים באמריקה של שנות ה-60. ניסיתי בכל כוחי להסביר, גם לחלק מהבנות בלשכת השר החרדיות שזו אפליה על רקע מיני, ואז קיבלתי את התשובה: "הן רוצות את זה...", וזו בדיוק הנקודה שמטרידה אותי.
האם אנחנו - החילוניים - יכולים להטיף להן מה נכון עבורן? מי אנחנו שנכפה עליהן את אורחות חיינו? שם, בבלבול הזה אני כבר ימים ארוכים. משהו עמום, לא ברור, מסתובב לי בבטן, ואז הבוקר הבנתי - אנחנו צריכים לומר לנשים החרדיות: מגיע לכן! מגיע לכן יותר!
מגיע לכן להשפיע על עתידכן, מגיע לכן לבחור בעצמכן איפה לשבת ומתי, מגיע לכן לבחור, מגיע לכן להיות מיוצגות, מגיע לכן להיבחר, מגיע לכן לשיר בקול גדול - כי אלוהים נתן לכן את הקול היפה הזה ומי שלא רוצה - שלא יאזין. מגיע לכן להיות מי שאתן רוצות, ואם תיבחרו להיות אמהות יהודיות - זה בסדר, ואם תבחרו גם לפתח קריירה - גם זה בסדר. הכל בסדר.
כפי שאנחנו כחברה לא מוכנים לקבל רצח על רקע כבוד המשפחה כעניין תרבותי של מגזר מסוים, כפי שאנחנו לא יכולים לקבל מילת נשים כעניין תרבותי של מגזר אחר, כפי שאנחנו לא יכולים לקבל אלימות נגד נשים כעניין תרבותי - אנחנו גם לא יכולים לקבל הדרת נשים ואפליה נגדן כעניין תרבותי.
הכותבת היא דוברת עיריית ראשל"צ, ושימשה בעבר יועצת התקשורת של שר התחבורה והבטיחות בדרכים