בינתיים צה"ל מתאמן. עד שמקבלי ההחלטות יחליטו שם למעלה מה לעשות, עד שיורו לו להיכנס לעזה. ישראל ממתינה, מחכה לרגע שבו יהיה נכון לצאת למבצע. נכון מבחינה רציונלית, לא אמוציונלית. השאיפה כרגע, ואת זה אומרים גם אולמרט, לבני וברק, היא לשמר עד כמה שניתן את הרגיעה. לעצור את ירי הקסאם בתהליך מדיני ולא במבצע צבאי.
אז בינתיים מדברים עם סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני, אבל לעניין הזה הוא לא ממש רלוונטי, אז מדברים עם המצרים שידברו עם חמאס.
חמישה חודשים החזיקה הרגיעה, זה עשה הרבה לתחושת השקט של התושבים בעוטף עזה ולהמשך מיגון הבתים. אבל בחודש האחרון נורו 220 קסאמים. בצד הפלסטיני נהרגו 20 פעילי חמאס מאש צה"ל. בצבא אומרים שהם פועלים רק נגד פצצות מתקתקות, כמו חוליות משגרים ופיצוץ המנהרה שבעזרתה תכנן חמאס לחטוף חיילים.
התגובה של חמאס בעבר להרג פעיליו הייתה קשה הרבה יותר. "טפטוף הקסאמים", אומרים במערכת הביטחון, מעיד שגם בחמאס לא רוצים עכשיו הסלמה.
בישראל מבינים שמחיר הכניסה לרצועה ייגבה קורבנות רבים, גם חיילים וגם אזרחים. יודעים גם שהירי לעבר היישובים יימשך לאורך כל הפעולה וגם אחריה, לכן נזהרים ולא ממהרים לכבוש שוב את עזה. אין סכמה שאם לא תתקיים אז יצאו למבצע. מדובר יותר בצירוף של הזדמנויות או דחיקה לפינה בעקבות אירוע, שאליו כבר לא ניתן יותר להיות אדישים. יש כמובן גם פזילה לדעת הקהל על רקע הבחירות באופק.
ובכל זאת, מבחינת מערכת הביטחון המשך ירי הקסאמים האקראי נחשב סביל, שאפשר לחיות עמו. מעניין מה חושבים על הקביעה הזאת התושבים בעוטף עזה.