החזאים אומרים שבסוף השבוע הטמפרטורות ירדו ואולי אפילו ירד גשם! תחילת פברואר וכמעט שלא הרגשנו חורף. אז במקום תפילות גשם, שכנראה לא עוזרות השנה, אולי כדאי לבחור בדרך אחרת: חמין המוני חובק מדינה: כל אחד בביתו, כל אחד לפי המתכון שהוא מכיר, לפי העדה, לפי המוצא, לפי המתכון שקיבל מהשכנה, כל אחד והחמין שלו.
לא יודעים איך להכין חמין? הו, יופי, בדיוק לשם כך התכנסנו היום: שרי אנסקי אספה באהבה רבה עשרות מתכונים שונים של חמין: חמין בשר, חמין צמחוני, כזה ללא קטניות ואת זה שמכינים בירושלים, חמין עוף, חמין מרוקאי ואפילו חמין לחנוכה!
וכך היא מעידה על עצמה: "אני כל כך אוהבת חמין. נדמה לי שמתוך עשרה קבין של אושר מאוכל שירדו לעולם נטל החמין תשעה...".
כשערכתי איתה שיחת טלפון מקדימה הבהרתי מיד את עמדתי: אמא שלי מכינה את החמין (אצלנו קוראים לו צ'ולנט) הכי טוב בארץ! אין בכלל עוררין, אין תחרות, אין על הצ'ולנט של אמא שלי! שרי אנסקי צחקקה (מוטיב שליווה את רוב השיחה) ואמרה שזה מה שהכי מקסים אותה במאכל הזה: כל אחד משוכנע שאצלו זה הכי טעים...
"כשאני שולפת את סיר החמין הכבד מהתנור ומסירה את המכסה, עולה הריח העמום והסמיך של תבשיל הזהות היהודית, מסתלסל ומרחף מעל הסועדים ומביא אותם לשיכרון חושים".
החמין הוא כנראה המאכל היחידי חוצה עדות, בספרד הוא צַ'ליֶינטָה, בצרפת – שוֹלאן, במזרח אירופה – צ'ולנט, המרוקאים קוראים לו דפינָה או סח'ינה, הפרסים – חלביבי והכורדים מבוטה. ואלו רק חלק מהשמות אותם מביאה לנו שרי אנסקי.
הספר כתוב בהמון אהבה, מלבד ההקדמה המעניינת על גלגוליו של החמין בדרכו לככב על השולחן היהודי והסברים מפורטים על כל אחד ממרכיביו, אנסקי נותנת גם טיפים לגבי הסירים האידיאלים, סוגי הבשר המומלצים ועל איך מנקים קישקע... חוויה.
הכי אהבתי את הפרק על הקטניות. ובמיוחד על איך מנטרלים את הגזים מהן. הטריק של אנסקי הוא להשרות את גרגרי השעועית או החומוס במים קרים בין 12 ל-24 שעות, כשבדרך מחליפים לפחות פעם אחת את המים, בסוף התהליך לשטוף, להרתיח בסיר, להסיר את הקצף שנוצר ולקרר את הגרגרים בתוך המים.
אז כשתפתחו את הסיר, שאו תפילה שהאדים יעלו מעלה וידגדגו קצת את העננים ואולי סוף סוף – ירד עלינו גשם וחורף אמיתי יגיע!
המייל של סיגל ריבה - sigalr@news2.co.il