אין תמונה
לבד בברלין

יום כיפור הראשון שצמתי בו זכור לי לא בגלל הקושי בלא לאכול, אלא בגלל הספר שליווה אותי לאורכו. שלפתי מהספרייה של אמא שלי את "אקסודוס" של ליאון יוריס. ומהרגע שבו חזרתי מלהסתובב עם החבר'ה, לא הפסקתי עד שנשמעה תרועת השופר שבישרה על תום הצום.

אולי זה היה בגלל החום, אולי הצום הממושך, אולי בגלל ארי בן כנען (שאי אפשר לנתק גם את דמותו הספרותית מפול ניומן האגדי שגילם אותו בסרט), אבל לקראת סופו הרגשתי שאני ממש שם, בקרבות על עצמאותה של המדינה.

לא הצלחתי לשחזר את ההצלחה בימי הכיפור האחרים, תמיד הכנתי ערמה משכנעת לעבור איתה את הצום, אבל ארי בן כנען יש כנראה רק אחד.

ובכל זאת - הנה שני ספרים ליום כיפור. ספרים של חשבון נפש, של מוסריות ושל חוזק נפש האדם.

"לבד בברלין"/ הנס פאלאדה

אלעד שחזר מתאילנד צלצל אלי במיוחד להודיע לי שאני חייבת לקרוא את הספר הזה. אז נכון שהבחור חובב ספרי שואה, אבל הספר הזה הוא באמת לא עוד "ספר שואה", הוא מאפשר לנו לחוות את אימת התקופה דווקא דרך עיניהם של אזרחים גרמניים.

בניין מגורים בברלין שתחת השלטון הנאצי. גרים בו בערבוביה בני משפחת פֶּרְסִיקֶה הרעשניים, חברי המפלגה הנאצית, בני הזוג קוונגל שאיבדו את בנם יחידם בשדה הקרב, שופט העליון לשעבר פרום והיהודייה הזקנה רוזנטל, שבעלה נעצר ונלקח ע"י הגסטפו.

לאחר נפילת בנם מחליטים בני הזוג קוונגל לבחור במחאה. שקטה וקטנה אבל מסוכנת וגורלית בברלין של 1940. הם מחלקים גלויות מחאה ברחבי העיר ועד מהרה מוצאים עצמם נרדפים ע"י הגסטפו.

הנס פאלאדה, שם העט של הסופר רודולף דיטצן, כתב את הספר תוך 24 יום בלבד בעקבות סיפורם האמיתי של בני זוג ברלינאים ממעמד הפועלים כפי שהופיע במסמכי הגסטפו.

ספר על אומץ, על ייאוש ועל יצר ההישרדות האנושי. ספר שיטלטל אתכם בין מתח, צער ופחד. החיסרון היחיד זה הכובד של הספר - כמעט 700 עמודים - לא קל להחזיק ביד חלשה מהצום...

"בדידותם של המספרים הראשונים"/פאולו ג'ורדנו

אין תמונה
בדידותם של המספרים הראשונים

מתיה ואליצ'ה, שני ילדים אבודים. נפשם וגופם המצולקים מבודדים אותם מהחברה. "שנות התיכון היו פצע פתוח, שבעיני מתיה ואליצ'ה נראה עמוק כל כך עד שלעולם לא יוכל להתאחות. הם עברו אותן במצב של דום נשימה, הוא דוחה את העולם והיא מרגישה דחויה על ידי העולם... נוצרה ביניהם חברות פגומה ולא סימטרית, מורכבת מהיעדרויות ארוכות ומשתיקה מרובה, חלל ריק ונקי שבו שניהם יכלו לשוב ולנשום כשקירות בית הספר נעשו קרובים מדי וכבר לא היה אפשר להתעלם מתחושת המחנק".

לרובנו היה ילד כזה בכיתה. ילד סגור ומסוגר, בודד ואבוד. ילד עם נפש פצועה ומצולקת שלא ידענו שלא ידענו או לא רצינו לגעת בו ולרכך את כאבו. רק אחרי שנים פתאום מבצבץ לו זיכרון ילדות ולשנייה עולה התהייה - מה עלה בגורלו.

"בדידותם של המספרים הראשוניים" הוא ספר שיפצע גם לכם את הנשמה. שיעורר את הזיכרון על הילד שהיה איתכם בכיתה, שיצמרר ויכאיב ולא יוותר. שימשיך לפעפע בכם יותר זמן מהזיכרון הפרטי.

הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il