הימים הללו הם ימים קשים: מתקפות טרור מהגבול המצרי וירי על יישובי הדרום, טורקיה מכה בנו במישור המדיני, ובמקביל כולנו יודעים שחודש ספטמבר בו תקום מדינה פלסטינית, בלעדינו, כבר נמצא כאן. ואם זה לא מספיק, אז המתח סביב תוצאותיה של המחאה החברתית גם מעסיק רבים מאיתנו.
לכן, לאור המצב הקשה, אני מציעה כאן הצעה שעשויה להקל במשהו את מצב רוחו של העם היושב בציון. הצעה זו אמורה לפטור אותנו מעיסוק בעוד סוגיה קשה שגורמת לנו מפח נפש תמידי - והרי ידוע שהמורל הלאומי הוא אחד הנכסים האסטרטגים שלנו, נכס שיש לשמור עליו מכל משמר.
בשישי אחר הצהריים הייתה לי הארה, שהביאה להחלטה פשוטה וקטנה אחת, שתשיב לעצמנו מעט מהרוגע מהשקט שאנו כל כך זקוקים לו. גבירותיי ורבותיי - אני מציעה לסגור את נבחרת ישראל בכדורגל. כן, פשוט לבטל אותה, לגמרי. לא מאמן כזה או אחר, פשוט להצהיר שאנחנו לא בעניין ומוותרים על הכבוד (ועוד איזה כבוד...).
לאחר סגירת הנבחרת, יוכל כל אוהד כדורגל בישראל לבחור לו נבחרת אחרת מהעולם אותה יעודד, אפשר אפילו לחזור לעודד את מדינות המוצא שלנו, ואני בטוחה שנבחרת טוניסיה תגרום לי יותר נחת מנבחרת ישראל. בכל מקרה, מהרגע שנשכח את נבחרת ישראל, אני בטוחה שנרגיש כולנו הקלה גדולה: לא עוד הפסד בכבוד, לא עוד תקוות שנכזבות כבר 42 שנים ולא עוד "הפעם חייבים לנצח".
בתור אוהדת של הפועל ב"ש, אפשר להבין שאני לא רווה נחת. אבל זה את כבר אי אפשר לשנות ובזה אי אפשר להילחם. את זה החדיר לי אבי לווריד כבר בגיל שלוש, וזה כבר נמצא אצלי עמוק בגנים. אבל - על סגירת הנבחרת אפשר להתגבר, משהו שיגביל את הסבל שלי בתור אוהדת כדורגל.
תחשבו רק איך נוכל ליישר את גבינו שוב בגאווה: לא נפסיד ליוון, לא נספוג עוד תיקו עלוב מול מלטה או נבחרת קיקיונית אחרת - פשוט לא נהיה. בינינו, זו הדרך היחידה לשמור על הכבוד הלאומי.