דוח מבקר המדינה איננו השורה התחתונה, בוודאי לא השורה הסופית, של פרשת מסמך הרפז. ימים רבים, אולי עוד שנים הרבה, יימשך הוויכוח ויתלהט מעת לעת. אני מעריך, מנחש, שעוד יגיחו אנשים ויצוצו מידעים הקשורים לעניין.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"פרשת המסמך", הנקראת בטעות ובמינוח גורף "פרשת הרפז", מכילה נושאים שונים ורבדים רבים. היא מאגדת בתוכה את היחסים בין לשכת שר הביטחון אהוד ברק ללשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי ואת הליך מינויו של אלוף (במיל') יואב גלנט לרמטכ"ל קצר-מועד, כמו גם את דפוס המינויים הבכירים בצה"ל בכלל.
הפרשה חושפת את מערכת אבטחת המידע במערכת הביטחון, את השיקולים הזרים, הקלקולים והעיכובים בתפקודם של בכירים בלשכות השר והרמטכ"ל ואת האנרגיות השליליות המיוצרות על ידם. גם תפקודו או חדלונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נוכח המהומה בין שר הביטחון לרמטכ"ל, נחשף בפרשה. כל זאת ועוד, כולל הוויכוח האסטרטגי אודות תקיפה באיראן, כן או לא, ואם כן- למה, איך ומתי.
"למבקר לא היה סיכוי לחשוף את שלא נחשף ע"י המשטרה"
פרשת המסמך עצמה לא פוענחה פענוח ממשי ועד תום, לא על ידי משטרת ישראל ובוודאי לא על ידי משרד מבקר המדינה. שנתיים וחצי כמעט, 29 חודשים, חלפו מאז הודיעה המשטרה על פיצוח הפרשה ועל כך שסגן-אלוף במילואים, איש המבצעים המיוחדים, ברנש בעייתי כנראה ושמו בועז הרפז, חשוד בזיוף המסמך. עד לרגע זה הרפז לא הועמד לדין. ספק אם הוא יועמד לדין בעתיד, אולי כן. אם יועמד לדין, ספק רב אם הוא יורשע, אולי כן.
משרד מבקר המדינה השקיע מאמץ גדול בטיפול בפרשה. החטיבה הביטחונית של המשרד, בראשות אלוף (במיל') יעקב אור, איש איכותי שעבד חלק מהזמן בהתנדבות, ניתבה אל הפרשה הזו זמן ניכר ויקר מזמנה ומשאבים רבים ממשאביה במשך כשנתיים. אבל היא לא הצליחה להפיק גילויים מרעישים ולא תובנות מיוחדות.
אין למשרד המבקר אמצעים וסמכויות העומדים לרשות המשטרה. לא היה למשרד סיכוי כלשהו לחשוף את אשר לא נחשף על ידי המשטרה. משרד המבקר יכול היה, אפוא, צריך וחייב היה לעסוק רק בסוגיות העקרוניות הטמונות בפרשה. היה עליו להניח למסמך ולהתמקד בהשלכות העומק והרוחב.
אלא שמשרד המבקר לא התאפק, התפזר אל עבר המסמך, הקדיש זמן ומרחב להקלטות ורכילויות, וניסה בו זמנית לעסוק גם בנושאים העקרוניים - זה נעשה בהצלחה חלקית מאד, ללא תעוזה מספקת, ללא אמירה נוקבת. ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, בראיון ל"ידיעות אחרונות", היה הרבה יותר ישיר והרבה יותר נועז מכל אנשי משרד מבקר המדינה גם יחד.
רוני דניאל: חשבון הנפש של סיום הפרשה
למרות שהדוח פורסם ולמרות שכל הדברים עכשיו "כאילו" גלויים, בעצם שום דבר לא הסתיים. לפני שנה ושבעה חודשים פרסמנו עמיתי אמנון אברמוביץ' ואנוכי את דבר קיומו של המסמך והצגנו אותו. לא חשבתי באותו ערב שישי, שזה ילווה אותנו במשך שנה ושבעה חודשים אבל כך התגלגלו הדברים.
מבחינה עניינית החשיפה הזאת הייתה מעשה חשוב. היא חשפה מערכת יחסים בעייתית, אפילו מסוכנת, בצמרת הביטחונית של מדינת ישראל. מה שבא אחרי החשיפה הזו היה לעתים חמור יותר אבל תרומתו של הפרסום הייתה שהדברים כבר היו גלויים ולא מאחורי הקלעים. נשאלתי האם יש לי הרהורים או חשבון נפש מתחייב, האם הייתי עושה משהו באופן שונה. תשובתי היא שרק בעניין אחד נותרה בי חרטה: באותו ערב הגדרנו את המסמך כ"מסמך גלנט" ובכך גרמנו לאלוף יואב גלנט עוול, על אף שבאותו שידור עצמו אמרתי "חס וחלילה מלקשור את יואב גלנט למסמך - אין לנו שום הוכחה לכך".
ובכל זאת, באחת הפעמים כשהגעתי למסור עדות על פי הזמנת משרד מבקר המדינה, אמר לי איש שיחי כי "בסוף הפרשה התקשורת תצטרך לעשות חשבון נפש". ואז, במשפט המשך מבלי שביקשתי זאת אמר לי: "אבל אני לא מתכוון אליך". כאן התפתחה שיחה שבה אני זורק שמות שלדעתי הוא התכוון אליהם, אבל לא זכיתי בתגובה מאשרת. היו עיתונאים שבאו למסור עדות ודרשו להטיל חיסיון על עדותם. אני ועמיתי אברמוביץ' לא דרשנו זאת. עדותנו גלויה כי אין לנו מה להסתיר. צר לי שעיתונאים בוחרים להעיד ולהטיל חיסיון, אבל זה חשבון הנפש שלהם.
"קשה לקבל את התמונה שעולה"
עברתי במהלך סוף השבוע על כמעט 300 עמודי הדוח. לא מצאתי בו דברים שונים מהותית ממה שקראתי כבר בטיוטות הראשונה והשנייה. יש כאן ביקורת קשה על מה שהתנהל בלשכת הרמטכ"ל אבל גם ביקרות על התנהלות לשכת שר הביטחון ברק. העניין המטריד אותי הוא שהדוח ברובו נסמך על הקלטות שהיו בלשכת הרמטכ"ל. ההקלטות בלשכת השר - נעלמו.
ההסבר שניתן לכך הוא ש"המערכת המקליטה התקלקלה". ועדה שהוקמה במשרד הביטחון מצאה שלא הייתה חבלה במזיד במערכת, אלא רק תקלה טכנית בלתי רצויה. מי שרוצה לקבל את הגרסה הזאת של משרד הביטחון שיבושם לו. לי קשה לקבל את התמונה שעולה, אבל זה לא משנה בראייתי דבר.
בסופו של יום הדוח נשען על הקלטות רק בצד אחד, ובהיעדר הקלטות מהצד השני, ולא חשוב מאיזו סיבה, אנחנו נשארים באפילה בנוגע לשיחות שמן הסתם התנהלו בלשכת ברק. כולם יוצאים נפגעים מהדוח הזה: אהוד ברק, גבי אשכנזי, ראש מטה השר יוני קורן, אבל בעיקר ארז וינר שמינויו לקצין חינוך ראשי בוטל וספק אם יוכל להישאר בצה"ל. אני מכיר את ארז וינר שנים. הוא במהותו לוחם שלא יוותר ולכן הוא ממשיך במאבק משפטי, גם אם סיכוייו להצליח קטנים. דוח המבקר הוא מסמך עצוב. עצוב לקרוא איך בשתי לשכות כל כך קריטיות מאמינים שרכילויות ודברים בלתי מבוססים הופכים להיות מדריך להתנהלות.
היו במהלך הפרשה הזאת כמה נקודות שהיה ניתן לעצור את ההידרדרות ביחסים. היה אפילו סיכום על הודעה שאמורה לצאת ולהפיס את הצדדים, אלא שברגע האחרון נרתעה לשכת ברק מלפרסם את ההודעה המפייסת. בגדול אין טעם לחפור בכל מה שהיה. מה שהיה היה רע, עצוב, מיותר. אני יכול רק לקוות שזה לא ישוב. ששוב לא ניקלע לאותה מסכת, שהרמטכ"ל המכהן בני גנץ הגדיר אותה: "פגר שמפיץ ריח רע במטה הכללי".