הניתוח הזה יש בו מידה של ציניות. אבל כששומעים את הדיווחים שמגיעים מהעיתונות הערבית על המגעים לגבי שחרור גלעד שליט, צריך לעשות ניתוח שכזה לגבי השחקנים הראשיים.
קודם כל חמאס - חמאס רוצה מגעים כי הוא רוצה לשחרר אסירים. זה טוב לו במיוחד בספטמבר אז אבו מאזן ירוץ לאו"ם כדי להכריז על המדינה הפלסטינית. ואם חמאס יוכל להראות באותו זמן בדיוק כיצד הוא לא הולך להצהרות באו"ם אלא באמת משחרר אסירים, הוא יוכל "להכניס" לאבו מאזן ולהעניק לו מתנה יפה באמצעות ממשלת ישראל.
לגבי נתניהו - הוא נמצא בעיצומו של קרב פוליטי מול אנשי האוהלים והמחאה שאמור להגיע להכרעה באמצע בספטמבר, בנוסף צפויה לו בחודש זה הכרזה של אבו מאזן, אולי עצרות אולי מהומות בשטחים.
תארו לכם שנתניהו, אותו נתניהו שאמר לא לטורקים אתמול על התנצלות, אותו נתניהו שסירב לחדש את המשא ומתן, או לפחות להיכנע לתנאים של אבו מאזן - יביא את גלעד שליט הביתה. לנתניהו יש אינטרס שבספטמבר יהיה פתאום מהלך שיציג אותו כמנהיג לאומי.
לשני הצדדים אינטרסים - אבל הם צריכים לבצע ויתורים
האם האינטרסים האלה מספיקים? לא. הם מספיקים כדי להתחיל את המשא ומתן, כדי לנסות להגמיש ולשייף את העסקה הקיימת , אך לא מספיקים כדי לסגור.
אבל לראשונה יש לשני הצדדים אינטרס ביעד מסוים בחודש הבא, ללכת לעסקה שאולי תביא לשחרור שליט. אז יוכלו הפלסטינים לומר שחמאס היה ציני שהחזיק אותו עד כה, וגם בישראל, אותם מתנגדים לשחרור, אותם אלו שרואים את ההרוגים שיבואו כתוצאה משחרור מחבלי חמאס, יוכלו להגיד שנתניהו פופוליסט, שהוא נכנע ללחץ ההמון וגם ללחץ הפוליטי.
האם זה מנחם את הוריו של גלעד שליט? לא. כי יש פה אינטרסים ויש פה שיקלולים, אבל בסוף שני הצדדים צריכים לוותר. אבל בינתיים בשנתיים האחרונות הוכח ששניהם לא מוכנים.