להיות צעיר בירושלים של היום זה אקט שנע בין מתנצל למתריס: מצד אחד אתה חש צורך לספר על יתרונותיה הרבים של העיר בפני מי שלא מכיר או סתם פשוט תל אביבי, ומן הצד האחר יש תחושה, במיוחד בשנים האחרונות, שאם אתה גר בירושלים אתה חייב להוביל קו עמדה מסודר, נגד מישהו, בעד משהו, למען איכשהו.
הצטרפו לדף הפייסבוק של יוסי זילברמן
הכל מתגמד בימים נדירים בהם ירושלים נצבעת לבן. פתאום, זה ממש מגניב להיות ירושלמי, אתה הופך להיות מושא קנאתם של חבריך התל אביבים שאמירותיהם נעות בין: "אוףףףףף דווקא היום הייתי רוצה להיות בירושלים", לבין, "מה אתם מדברים? אתם יודעים איזה רוחות משוגעות היו אצלנו בחוף?". אז זהו, שבימי שלג, ירושלים מנצחת ובגדול.
נכון, יש שלג גם במקומות אחרים ונכון שאצלנו לא נמדדה הכמות הגדולה ביותר, אבל כמו שאמר לי אב גאה ששיחק עם ילדיו אצלי ברחוב - "אצלנו בירושלים, השלג נופל יפה". אז חברים, זו האמת, ירושלים לבנה היא מראה מדהים ונדירותו עושה אותו לעוד יותר מיוחד.
אני כותב את המילים האלה כשמחלוני השלג יורד ביתר שאת, מודה שזה מרגש, מודה שזה מחזה מרהיב, מודה שאני מתרגש קצת כמו ילדה קטנה, בלי לפגוע בכבודן של ילדות קטנות ואדישות למראה הלבן.
אתמול כשרק בצבצו פתיתים לבנים וסף ההתרגשות עלה, מיהרו אנשי המקצוע, אילנית ואלעד שלנו, לצנן את האווירה ולא במובן הטוב של המילה, "לא מדובר עדיין בשלג, אלא רק בפתיתי ברד", אמרו א"א. אז נכון, הכמיהה לשלג, לעיתים מעבירה ירושלמים על דעתם, גם אם קורה והם מחבקים לעיתים גבישי קרח בפריזר או מעלים צילומים מביכים לרשתות החברתיות, אבל חברים, כשמגיע, אז מגיע, והלילה והבוקר השלג הגיע, בגדול ובערימות.
אז לכל אותם קוראים וגולשים, אתם יותר ממוזמנים להגיע הבוקר לעיר שנצבעה לה לבן, לבנות איש שלג בגן סאקר, לזרוק כדורי שלג על כתב שקופא לאיטו (כן, זה היה כבר אתמול) ולזכור, שירושלים היא אמנם של זהב, אבל הבוקר - זה זהב לבן.