הקבינט יצטרך להכריע בימים הקרובים בשאלת התוספת התקציבית למערכת הביטחון. כבר כשאושר התקציב היה ברור, לפחות במערכת הביטחון, שזה תקציב גירעוני שיחייב תוספות משמעותיות. הקבינט קבע בהחלטה קודמת שלמערכת הביטחון תינתן תוספת שמתחייבת מן הפער שבין הצרכים, המשימות והתקציב.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בראשית הדברים, הפער בין דרישות מערכת הביטחון לבין התקציב שאושר עמד על 7.5 מיליארד שקלים. שר הביטחון יעלון קבע שמערכת הביטחון תשתתף בנטל, תצמצם ותתייעל בשיעור של 3 מיליארד שקלים. נותר איפוא פער של 4.5 מיליארד שקלים שלמעשה משתק את מערכת הביטחון לחלוטין.
אם לא תהיינה תוספות משמעותיות, הצבא הסדיר כמעט שלא יתאמן, צבא המילואים גם הוא לא יתאמן למעט יחידות בודדות ומעבר לכך יהיה צורך לפטר 4,500 משרתי קבע. במצב העניינים של היום, מערכת הביטחון עצרה את כל ההתקשרויות ואינה רוכשת דבר. כל תוכניות ההצטיידות למעשה מוקפאות. צה"ל, ברה-אירגון שלו, סגר חטיבות טנקים, טייסות - וכל זאת על מנת להתאים אותן לאיום וגם על מנת להתאים אותו לתקציב ההולך ומתקצץ.
באוצר מרוויחים יותר מבקבע
לפי הלמ"ס, משרתי הקבע נמצאים בתחתית השכר של המערכת הציבורית. מרבית עובדי משרדי הממשלה, לרבות משרד האוצר, משתכרים יותר ממשרתי הקבע. 25% ממשרתי הקבע מקבלים השלמת הכנסה כך שהניסיון להציג את שכרם כשכר מופרז הוא בלתי סביר בעליל. גם השינויים בתקני כוח האדם מצביעים על המגמה - בכל משרדי הממשלה יש עלייה במספר המועסקים, בעוד שבצה"ל ובמערכת הביטחון יש ירידה קבועה.
במודל צבא הקבע המתוכנן גיל הפרישה יעמוד על 50. אבל גיל הפרישה הממוצע כיום לא שונה בהרבה מסקטורים אחרים במגזר הציבורי: הממוצע אצל עובדי מדינה למשל הוא 57 ואצל עובדי ההוראה 54. עובדי שב"כ פורשים בגיל 50, וכך גם אנשי שירות בתי הסוהר, בעוד השוטרים פורשים בגיל 51 בממוצע.
אם כך, הפער בין גיל הפרישה של המגזר הציבורי לצה"ל הוא לא דרמטי, והוא עוד יילך וישתנה ויהיה דומה יותר. חשוב לציין ש-56% ממשרתי הקבע נמצאים כבר בפנסיה צוברת, ותוך עשור לא יישארו עוד אנשי קבע בפנסיה תקציבית.