1. המון אנשים עייפים אך שמחים נראו היום בניו יורק, חיוכים סהרוריים. תחושת ניצחון, ניצחון האנשים, העם, הקול של כל אחד ואחת עשה את ההבדל. מיליונים פרצו אתמול בבכי אתמול ברחבי היבשת ומסביב לעולם דמעות של אושר והקלה. מול המרקע, בכיכרות העיר, עם משפחות, ילדים וחברים. מהגרים, מבוגרים, תינוקות, אחרי שנשרו מחיצות הסקפטיות והציניות עד הרגע הממש אחרון, חוסר היכולת להאמין שאמריקה תתעשט ותתעלה. תקשיב ולא תתלהם.
2. אמריקה מודל 2008, נשיא חצי אפרו-אמריקני בשם ברק חוסיין אובמה. זה לא היה חלום. אמריקה קמה מההריסות לבוקר חדש כאומה עיוורת צבעים. היופי בכל הסיפור הוא שזו כלל לא הסיבה שאובמה נבחר. הוא לא נבחר כדי לתקן את העוול ההיסטורי של מאות שנות גזענות ועבדות. גם לא כדי לגרום למיליוני אנשים שעדיין מרגישים כמו מיעוט, שלוש שנים אחרי "קתרינה", להרגיש שסופרים אותם, שיש להם ייצוג, שהם הפנים של אמריקה. המשפחה הראשונה של אמריקה היא משפחת אובמה. הסיבה היא שהוא מייצג הרבה מעבר למגזר, קבוצה אתנית או שכבת גיל. הוא מייצג דור שלם והלך רוח, את הפנים של העידן החדש של אמריקה.
3. לא היה סרט הוליוודי מוצלח מזה. התסריט הכתוב הכי טוב בהיסטוריה. ספייק לי, סטיבן שפילברג, הכותבים של 24, דנזל וושינגטון, אף אחד לא הצליח לתסרט את המציאות כמו שרק אמריקה יכולה. "השראה", "חלום", "תקווה" ו"שינוי" הן לא רק קלישאות לקדימון לשובר קופות קיטשי, הן מילים שהתמלאו משמעות אותנתית וקיבלו ביטוי מוחשי - כפי שניתן היה לחוש אתמול ברחובות ניו יורק.
4. התגובה הספונטנית של הצעירים אתמול בניו יורק, מהארלם ועד ברוקלין שיקפו את המהלך ההיסטורי שהתרחש פה. דגלים, תופים, זיקוקים וקריאות ה- yes we can אמרו הכל. אחרי שניסו להאשים את אובמה, את תומכיו ומדינות מסויימות באמריקה בחוסר פטריוטיות - ההפך הגמור הוכח אמש. לא עוד שתי אמריקות, אובמה ניצח לא רק ניצחון קטן ודחוק, אלא סוחף ובטוח, כזה שלא משאיר מקום לספק. אחוזי ההצבעה ההיסטוריים, הקמפיין יוצא הדופן שניהל והניצחון של 349 מול 162 - חזקים מכל אג'נדה, מהדוחות בוול סטריט, מצבע, גזע או מין, זו הרוח שניצחה. לראות את וירג'יניה ופלורידה הופכות כחולות, מדינות ששישים שנה לא הצביעו למועמד דמוקרטי, החזירו לאמריקה את הצבע ללחיים.
5. תאגיד הקפה הקפיטליסטיי שמעורר הרבה ביקורת בקרב אמריקנים וזרים כאחד, גרם לרבים לאכול אתמול את הכובע או לשתות את ה"טול קפוצ'ינו" שלהם - כשסטארבקס הודיעה שכל מי שמצביע מקבל קפה חינם באחד מאלפי סניפי הרשת. זה אולי מנוגד לחוק ולמרות שזהו תאגיד שמאוד אוהבים לשנוא, אתמול בחסות רוח החג והאחדות בניו יורק, לא היה אחד שוויתר על ה voter's coffee שלו.
6. בשעות הקטנות של הלילה, בקצוות שונים של מנהטן אלפים יצאו לרחובות, למרפסות ולגגות עם כלי נגינה מאולתרים, הרימו באויר אופניים, אחד את השני וכל מה שיש, אנשים בפיג'מות ומצלמות, פלאפונים ובירות בערבוביה שמזכירה סיפורים רומנטיים משנות השישים. מזל שכל ההכנה התקשורתית וההכרזה על הרגע ההיסטורי לא הסתיים במפח נפש מבחינת הסיפור עצמו. סיום נאה למערכת בחירות נאה. אפילו מקיין סיים באצילות. אולי אם היה נוהג כך קצת קודם לכן, היה מפסיד בפער קטן יותר.
7. ברור שניצבת מול אובמה תקופה קשה עכשיו, חובת ההוכחה והרבה בלגן לסדר בבית ובחוץ. כבר בנאום הניצחון שלו הוא ניסה להרגיע ולומר שיקח זמן, אולי כהונה שלמה כדי לראות את השינוי, אבל אם אובמה יהיה נשיא טוב לאמריקה, טוב ליהודים, טוב לשחורים או לעולם - את זה יש עוד מספיק זמן לברר. היום חשוב לזכור שמה שחשוב הוא שאמריקה חזרה. בניצחון שהוא לא של אובמה אלא הגיח מלמטה. נכון, גם הודות לפיילין ולמשבר הכלכלי אבל מה שחשוב להתרכז בו ביום, בשעה וברגע הזה הוא שהאמריקנים הוכיחו שאכפת להם, שיש להם מצפון ושכל, שהם נאורים וסובלנים יותר ממה שרוב העולם נתן להם קרדיט. בערך כמו הקרדיט שנתנו לסקרים וגם הם בסוף הוכיחו את עצמם.