הירי על ישובי הדרום שם קץ לפסטיבל ההערכות האופטימיות שנשמעו מפיהם של מומחים מטעם עצמם בעקבות עסקת שליט, לפיהן ישנה אפשרות ריאלית להתחיל בהידברות עם חמאס. אף על פי שלא היה ולו סימן אחד לרפואה על כוונות חמאס להידבר עם ישראל על עתיד היחסים, השתררה תחושה שמא הגענו לנקודה בה חייבים לעשות רביזיה משמעותית ביחס לחמאס. והנה המציאות טפחה על פנינו ושוב אנו חוזרים על אותן טעויות העבר. שוב יהיה סבב של ירי טילים מעזה, צה"ל יגיב וגורם כלשהו, אולי שוב מצרים, יתערב ויביא לרגיעה המדומה, עד הפעם הבאה.
מי שנוהג כמנהג היענים הטומנים את ראשם בחול, לא יזכה לשקט בגבול הדרומי. מי שמייחל לשקט מיידי באמצעות הסדרים מדיניים איננו חי את המציאות ואיננו מבין את המתרחש. ישראל נוהגת בחוסר אחריות הגובלת בסכנה ממשית לחיי האזרחים. הפתרון לטווח הארוך איננו פתרון צבאי, אך לדאבון הלב, אנו רחוקים מאוד ממועד זה. לטווח הקצר יש צורך בנקיטת מדינות צבאית ודיפלומטית שתכריע את הצד השני. כול מי שטוען שהדבר איננו אפשרי, משקר במצח נחושה. להלן הצעות שבהחלט ניתן ליישמן לו רק הייתה בישראל מנהיגות רצינית:
1. על ישראל להודיע באופן ברור, ללא גמגום וללא רתיעה, שכול המעברים היבשתיים בינה לבין עזה ייסגרו לעד. מעבר הסחורות מישראל לעזה ייפסק לעד.
2. ישראל קוראת לקהילייה הבינלאומית לסייע כלכלית לעזה תוך מעבר סחורות דרך הים, רק לאחר שתחולתן של הספינות תיבדק על ידי ישראל.
3. על ישראל להודיע לעולם כולו שראשי חמאס וכול הארגונים הרדיקאליים האחרים ישלמו בחייהם על ירי הטילים או מעשי טרור אחרים. ראשי הטרור חייבים לדעת שאין יותר חסינות לחייהם. ביכולתה של ישראל לעמוד על דברתה.
כפי שנסראללה נמק במחילות בירות, כך ראשי הטרוריסטים בעזה. אסור לישראל להיגרר אלא עליה ליזום, כול יום, כול ימות השנה מבלי להמתין לירי או פיגוע מעזה.
גינויים של העולם אינם גובים מחיר בחיי אדם. טילים מעזה כן.
ד"ר צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי